אחרי הטיפול

הטיפול עושה לי הפוך. כלומר במקום להיות משהו שעוזר הוא הופך להיות היום הקשה בשבוע. מה שקורה בטיפול מציף אותי כל השבוע ואינני מצליחה להשתחרר או לחשוב על זה בדרך אחרת, ואז אני לא מצליחה להתרכז לא בלימודים ולא בעבודה.... הדבר היחידי שאני יכולה לעזות זה להדחיק את הכל, או לא להקשיב לה בפגישה, ואז יש לי שבוע יותר שקט. זה לא נכון, נכון???

אין ספק שלא לראות, לא לשמוע ולא לדבר זה סגולה לשבוע שקט :-))) אני מאמינה שאם הגעת לטיפול, גם לא ממש אהבת את השקט. זה הרי שקט מתעתע, שאין בו מנוחה של ממש. אם באת לטיפול זיהית צורך. מצוקה. בזמן טיפול יש תקופות קשות, בהן הדברים המכאיבים צפים אל המודעות, ויוצרים נסיגה זמנית במצב הרוח. במקום לברוח למצבים של חוסר הקשבה או ניתוק, הייתי מציעה לך לדבר על כך עם המטפלת, ולבקש ממנה לאפשר *לך* לווסת את קצב ההתקדמות. כך תרגישי יותר שליטה על התכנים שעולים ועל השפעותיהם עליך. בהצלחה ליאת