תקיעות בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לך, אשמח אם תוכלי לעזור לי בהתלבטות שלי. עברתי תקופה קשה בחיי, וסחבתי אותה עוד הרבה שנים עד שהחלטתי לפנות לטיפול. אני בטיפול יותר משנה עכשיו אבל אני לא מצליחה להפיק את המקסימום ממנו. זה הולך לאט, ולפעמים אני בקוש מדברת בפגישות. אני מרגישה תקועה בתוך הטיפול, כלומר אני לא יכולה לעזוב (מרגישה שאני צריכה אותה ומחכה לפגישה) למרות שהרבה פעמים אני משוכנעת שזה לא עושה לי כלום. ומצד שני אם אני אעזוב אני יודעת שאני לא אעבור לטיפל אחר כי אינני יכולה לעבור עוד פעם את כל הסרט מחדש. הרגשת הפספוס אחרי כל פגישה היא נוראית, כלומר כאילו שהייתה לי אופציה להיעזר ולא השתמשתי בה!! אני לא יודעת מה לעשות בעניין...
בלי להבין הרבה בתחום חשבתי לעצמי למה שלא תעלי את נושא התקיעות בטיפול? לפמעמים אם מדברים על זה אז זה משחרר את המצב. מה גם שהרבה פעמים שוקא לאחר המצב התקוע יש תקופה יותר מועילה.
שלום כרמית, התיאור שלך נשמע, בוודאי, מוכר מאד למשתתפים רבים כאן אצלנו. זהו נושא שעולה מפעם לפעם, ואני ממליצה לך מאד לערוך חיפוש קצר בפורום ולקרוא את מה שכבר נאמר בנושא. את אומרת שאת צריכה את המטפלת ומתקשה לעזוב אותה, וכמעט באותה נשימה את אומרת שלעיתים קרובות את "משוכנעת שזה לא עושה לי כלום". משפט כזה מעורר מיד את הצורך לבחון מה היו (ועודן) הציפיות שלך מהטיפול. יש אנשים עבורם קשר קרוב ומכיל הוא תכליתו העיקרית של הטיפול. ההתנגדות רבת השנים שלך להגיע לטיפול והקושי להיפתח בפגישה הטיפולית יכולים לרמוז לכך שגם עבורך קשר של אמון אינו דבר של מה בכך. גם הרגשת הפספוס לאחר כל פגישה, מגלמת איזו ציפייה מוקדמת שהעניינים יכולים לזוז באופן מוחש בפגישה בודדת. כדי להעריך נכונה את תוצאותיו של טיפול פסיכולוגי נדרשת פרספקטיבה רחבה יותר. ולבסוף, כדאי להימנע מגינוי עצמי או אשמה סביב הקושי להיעזר. לכל אחד קצב משלו. בכל מקרה, מומלץ מאד לשתף את המטפלת בחוויית התקיעות שלך, ולדון על כך עמה. בהצלחה ליאת
לשם מה הולכים לטיפול? רק בכדי שיהיה לנו קשר קרוב? ומה לגבי הקשיים והבעיות שבאנו בעטין לטיפול, אם הם עדיין לא באו על פתרונם?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
