שכחתי נושא :-), סליחה

באתי היום מותשת לגברת שלי.. סחוטה ומרוקנת מרוב מחשבות כל כך רציתי להתפרק לידה להרגיש, סוף סוף, במלוא מובן המילה, בנוכחותה אבל הייתי כל כך סחוטה שיצא לי בעיקר דיווח, יבש קצת, על רגשות ועובדות. אמנם סיפרתי, שזה כבר טוב, אבל וודאי נראיתי לה מוזרה קצת. ביכולת הזו שלי לדבר על הניצול שניצלתי את המצב החדש כדי לזכות בתשומת-לב, וכמה זה לא ראוי. ולא לדבר על איך המצב החדש גורם לי להרגיש. דיברתי על כמה אני לא אוהבת לעשות סצנות, כמה זה לא הסגנון שלי לנפח דברים. כמה זה בלתי נמנע- הניפוח הזה- כשמעלים או מספרים משהו. כך התחמקתי, בדיעבד, מלדבר בצורה מפורשת ומלאה על רגשות. להודות שזה משהו שמצדיק לספר אותו. היא לא האמינה שכל כך הרבה זמן שמרתי את הדברים לעצמי. אני לבטח משונה בעיניה.. כל כך הרבה פערים בין הבפנים לבחוץ. היא וודאי לא יודעת כמה היא כבר קרובה אליי. לא מודעת לזה שהיא כבר צורך של ממש עבורי. שאני אוהבת אותה; את המבט שלה, השקט, את המבט שלה הסקרן, את זה המחייך בקריצה- חצי קונדס, את המבט הממתין. את זה המתאפק. את כולם אני אוהבת. מתבוננת בהנאה שקטה איך הם מתחלפים..תופסים את מקומם, לפעמים בצורה חלקה ולפעמים בקפיצות היסוס קטנות. אני אוהבת את זה שאנחנו כבר מכירות תקופת מה. אוהבת את זה שהיא לא חברה שלי או אמא שלי,לא מעורבבת בי. אדם שלם ונפרד בפני עצמו. ואנחנו מדברות, חושבות בלי להתערבב. אני כל כך אוהבת את החדר שלה- את זה שהיא נותנת לי בו מקום. שהיא מאפשרת לי לנשום.. שיגרתי אליה , בסופו של דבר, כמה מילות קירבה, מהלב לנייד, כמו שרק בכתיבה אני יודעת לשגר. ואז טלפון הבייתה...ודאגה.. כואב לה.. שרק לא יכאב לה..

י?ד?ים חמות ופנים א?למו?ת/ תרצה אתר ידים חמות ופנים א?למו?ת וצ?ו?אר כמו ת?ו?ך-הקיץ, מלא מ?סתורי שרב, רחוקה, רחוקה ומרבה בשתיקה אני לצידך עכשיו. השמים השילו עורות ושינו את פניהם הרטובים, עיני הדגים באקוריום דולקות כשלושה פנסי מדרכה עצובים. ובקרן האור שמתוך המנורה יורדת, אולי, ננסית זעירה, כמו כל הדברים שאולי ישנם, כי פשוט נעים להמציא אותם, ונעים שאולי הם כן ואולי הם לא- אך ידים חמות ופנים א?למו?ת הן ממש אנחנו, ממש כמעט הרגע הזה בעצמו (א)

שלום לילך, שלום אבישג (?) עם השיר הנפלא, כמה יפה אתן כותבות...תיאור חם ורך של אינטימיות בהתהוות. נשמע לי יופי מה שקורה שם עם הגברת. מילה על אימא - לילך, זה בסדר גמור להרגיש שפע מבלבל של רגשות גם למול כאב של אדם אהוב. (אפילו אדישות. אפילו לבלוב.). שלא יכאב, אורנה

תודה אורנה,.. אכן, חמימות נעימה וטובה כלפי הגברת שלי הנחמדה זה מרגיש בטוח, גם אם אני יודעת שזה לא לנצח ושקרוב לוודאי שגם אם אני מרגישה מובנת, אני עדיין לא לחלוטין מובנת ושעוד יהיו מתחים פה ושם בינינו.. אבל למה אני ישר מסייגת :-) נעים לי איתה. לפעמים אפילו נעים מאוד. אני אשתדל לזכור את מה שכתבת לגבי אמא, לימים בהם אייסר את עצמי על אנוכיות או אדישות או מה שיבוא קודם.. וא' נפלאה... איזה שיר יפה ומרגש.. קראתי אותו כמה פעמים. וכנראה שעוד אקרא תודה על הרגישות וה"אישיות" (לא מצאתי את המילה) ועל שטרחת וחיפשת את השיר היפה תודה.. ל.