קצה גבול היכולת

מה עושים כשמגיעים לקצה גבול היכולת? כבר יותר מיידי זמן שאני מוצפת, המים מגיעים לי עד הראש ואני לא מוצאת שום דרך שפוייה להוריד את מפלס המים. בפגישה שלפני הנסיעה שלה היא אמרה שהיא מרגישה אותי מוצפת מאוד ושצריך למצוא דרך לשחרר קצת. אחר כך היא טסה ואני המשכתי לחפש דרכים להקל. כלום לא עזר ובשלב מסויים פשוט הפסקתי להרגיש. פיספנו שתי פגישות, היא חזרה, אבל עדיין לא ברור אם ניפגש בשבוע הבא או לא. אם לא אז זה יהיה כבר חודש בלי טיפול. השוע חזרתי להרגיש ואני מרגישה זוועה. פקעת עצבים והכל כואב לי נורא. העוצמות האלה הן בלתי נסבלות. עשיתי כל כך הרבה שטויות בשבועות שהיא לא היתה, כאילו זרקתי את הכל לעזאזל. את כל מה שבניתי עד עכשיו (טוב לא את הכל, אבל די הרבה...). מיידי פעם ניסיתי לתפוס את עצמי כדי לא להרוס עד הסוף, אבל לא תמיד זה הלך וחלק ממש התחרבש. אני לא יכולה לחיות עם כל זה, בטח שלא כל כך לבד, אבל אף אחד חוץ ממנה לא יודע ולא יכול להבין. רשת חיה בגהנום. הגוף של רשת אגר בתוכו כל כך הרבה דברים ורשת לא יכולה להבכיל את כל זה. הנפש שלה חבולה עד מוות. רשת רוצה לחזור לטיפול כדי שמישהו ירגיע אותה ויחבוש את הפצעים, אבל רשת מרגישה כל כך רחוקה עכשיו וכל כך לא קשורה לכלום. אני כבר יודעת שכשהיא חוזרת מחו"ל אין לה זמן אלי. אני צריכה לחכות בתור עד שיא תתפנה ותתארגן על עצמה בחזרה- וכבר אין לי כוח לזה. אני רוצה לצרוח, אבל הקול לא יוצא. שום דבר טוב לא יוכל לצאת ממני :-(( רשת רקובה לגמרי.... הכל רקוב מבפנים וכל כך כל כך פצוע.

קראתי ויש משהו שאני חייבת להגיד..נשמע שעברת דרך מסויימת ולמדת דברים,הסקת מסקנות ואת גם יודעת את זה.למרות כל הכאב יש משהו מאוד יפה במסע הזה.בין אם תרצי או לא מה שלמדת לא יילקח ממך לעולם ע"י שום דבר ואף אחד.זה פשוט חוק פיזיקלי:)אין לך ברירה אלא להיות מודעת לכלים שלמדת.הייתה נקודת שבירה ומטבע החיים,העולם והזמן להמשיך הלאה. תניחי לדברים..נשמע שבאמת קשה לך אבל זה מופרז להגיד שזרקת הרבה לזבל...פשוט אי אפשר.העלייה עכשיו תהיה שונה.זה לא הכל מהתחלה..את תלכי לישון ותקומי ליום חדש שבו תחזרי להלחם.ואת יודעת איך.תראי שדי מהר המצב יתאזן קצת,תשובי לשיחות ותמצאו ביחד פתרון לשחרר לחצים.

רשת רשת אהובה, אני מרגישה את ההיפצעות שלך במרחק ממנה, והיא נוגעת בליבי מאוד. אני חושבת שיש צורך לדבר עוד ועוד על ההפסקות בטיפול. למצוא דרך לחבר אותן אל זמן המגע והמפגש. הלוואי שאפשר להקל את משא החבורות והחבלות שאת סוחבת. הלוואי שיכולתי... אורנה