משהו בי מתפרק...

מרגישה שנשברת לחלקיקים קטנים שקשה לאסוף וצריך להפעיל כוח לא לתת לחלקיקים לההינתק אחד מהשני...לחברם לשלם.. כמה כוח יכול להיות בנפש שכ"כ כואבת כמו שלי? אבל הכוח גם אוזל כי הכאב גובר עליו. משהו בי מתפרק....

מה עשיתי שככה אני צריכה לסבול נמאס לי מכל החיים האלה

החלטתי לקחת פסק זמן מהטיפול.או להפסיקו בכלל. אני בטיפול כבר שנה וחצי ולא היה מצב שלא קיבלתי את המילים שהכי נגעו בנפשי כשהיה לי הכי כואב היא ידעה להגיד את המילים הנכונות שהכאב קצת ישכח וכשהיה לי שמח היא, כמובן, שמחה איתי. אבל בשורה תחתונה בסוף הפגישה השבועית אני נשארת לבד אם הכאב. היא לא יכולה להיות שם תמיד. היא יכולה להכיל והכל, אבל מרחוק.. מרגישה שחייבת לצאת מהבועה הזאת. חייבת לקחת את זה מאנשים שבאמת באמת יכולים ורוצים לתת... עכשיו סיימתי לדבר עם חברה טובה היה בא לי לבכות לה על כל החיים האלה ומשהו עצר אותי...ולא דיברתי על זה... התרגלתי שמדברים על הדברים הכואבים רק בטיפול אבל הטיפול זה לא הדבר האמיתי... אני באה לזמן קצוב ,היא מקבלת תשלום עבור הזמן ... זה לא באמת זה... זה חד-צדדי כזה.. כנראה מחר אני אגיד לה... תאחל לי בהצלחה אני צריכה את זה...

לדעתי...ככל שנפש יכולה לכאוב יותר כך גם טמון בה יותר כוח.נשמע שאת מרכזת את הכוחות למלחמות הלא נכונות.אולי בעצמך...תנסי להתמודד עם מה שמפריע וככה תחסכי באנרגיות ואפילו תחדשי אותן כיתחילו להגיע התוצאות.. סתם קראתי והזדהתי קצת..