סיום טיפול בפוסט טראומה

הבן בן 25 אובחן לאחר מעשה פלילי כפוסט טראומטי עם הפרעה דיסוציאטיבית. הוא טופל אצל פסיכולוג במשך יותר מחצי שנה פעמיים בשבוע יותר בין 50 ל60 שעות. הבן מרגיש שהטיפול עזר לו ומעוניין לעשות הפסקה אפילו זמנית . הפסיכולוג טוען שזאת טעות ושיש עוד רבדים עמוקים לטיפול. הבן טוען שכל התחושות והתסמינים נעלמו. האם להפסיק הטיפול? האם יש מקום לדלל את הפגישות. תודה מראש.

שלום נורית, אחת השגיאות הנפוצות בהן אנו נתקלים בקליניקה, היא המחשבה שהטיפול הסתיים עם היעלמותם של הסימפטומים. אין ספק, שלאדם שסבל זמן רב מנוכחותם המטרידה, היעלמות הסימפטומים היא הקלה דרמתית. עם זאת, במקרים רבים, רק בשלב זה מתאפשרת העבודה הטיפולית האמיתית. אני מסכימה עם הפסיכולוג, וסבורה שהעבודה לא נגמרה. המעבר מפעמיים בשבוע לפעם אחת נשמע פשרה טובה שאפשר לשקול. דברו על כך עם המטפל, ופעלו בהתאם להמלצותיו. בהצלחה ליאת

"רק אז מתאפשרת העבודה הטיפולית האמיתית..." ..... המקרה שלי, יש להניח, שונה, ובכל זאת אשתף אחת מהחרדות הגדולות שלי היא בדיוק זו - שהטיפול ייפסק עם שיפור מובחן. שאנטש כשכביכול, על פניו, דברים מסתדרים, כשזה, למעשה, הרגע בו אזדקק לעזרה האמיתית. החרדה משולבת עם הפנטזיה שמידה של דאגה אפשר לקבל רק אם נמצאים נמוך מעוך. התוצאה - כל שינוי נשמר בסוד עמוק. אפילו מפניי שלי. הסיבות לחרדות הללו ברורות וידועות לי, הטיפול לימד, וכנראה שגם לא קשה לנחש. וכפי שאמרת, ליאת, כל-כך כל-כך ברור לי שרק אז מתאפשרת העבודה הטיפולית האמיתית. ה-נקודה שבה (מבחינתי, לפחות) הכי חשוב להישאר. מתקשר לי לתלות (במובן החיובי שלה) ולאמון, ובכל זאת מבפנים מהעומק העמוק יש משהו שפוחד נורא וחסר. סתם משהו קטנטן לשתף בהקשרים. דברים מורכבים בהרבה... עוד לא הצלחנו להתגבר על זה :-( אבל ממשיכים לעבוד קשה. שנינו.