שביר

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

29/05/2007 | 01:02 | מאת: זברה בלי פסים

הכל כל כך שביר עכשיו, הכל מתנדנד, נוטה מצד לצד, לא ברור, רגע אחד נתמך על איזה יסוד, מתייצב? ורגע אחר כל כך רופף וחלש שמאיים לקרוס. רגע מקווה ששבריר היציבות החולף אכן מבשר טובות, אולי באמת נפתח איזה פתח, סדק, סדקונצ'יק לאופטימיות זהירה, לאפשרויות חדשות, לעתיד שמח יותר, להקלה, לשלווה, להרמה של הראש, להסתכלות קדימה... אבל האופטימיות הזאת כבר נרמסה כל כך הרבה פעמים שהיא כל כך זהירה, ויודעת, שכל רגע הכל עלול להתמוטט, לצנוח. והרגל כבר מוכנה מראש על הברקס, ולפעמים אפילו לוחצת כל כך חזק, עוד לפני שצריך.... לברוח לפני שיתקיפו... לא להיתפס לא מוכנים, להכין מראש מצע רך (או לפחות נסבל) לנפילה (הידועה מראש?). אבל החומה המגנה, שפעם ידעה לפעול ביעילות, כבר לא ממש עובדת, ונותנת לכאב להיכנס פנימה, לא עוצרת אותו בשער, ונותנת לו לחלחל פנימה, גם במחיר של עינויים קשים וטלטלות בלתי נסבלות, הכל כל כך שביר עכשיו.

29/05/2007 | 11:18 | מאת: נטע

זברה יקרה את מתארת כאן מצב שהוא אופיני כל כך, לכל כך הרבה אנשים. בחיים לא הייתי מצליחה (אפילו ביני לביני) לברור מלים מדויקות יותר המתארות את מה שעובר עלי. עשית לי את העבודה.. בחיי למדתי שהחיים זה כמו מטוטלת , פעם טוב ופעם רע (לשם איזון) כנראה הגיון פנימי של הטבע. מקוה בשבילך שהימים הרעים יחלפו במהרה, ויוחלפו בימים מהנים וטובים יותר.ולאורך זמן. אני יודעת .זה לא קל. אתך נטע

29/05/2007 | 17:03 | מאת: זברה בלי פסים

תודה, נטע. כרגע ממשיכה לדשדש בין הסדקים בניסיון לייצב את הטוב (ובעיקר את עצמי), ולא לקרוס אל המוכר, המתסכל והחשוך. כשרואה את שבבי האור, לוחצת קלאצ'-ברקס, להשגיח שלא הרחקתי לכת אל מעבר למציאות...... מפחדת להאמין שיתכן וכן, מפחדת לגלות שאולי הפעם שו?בפ??ם לא. שמחה שהדברים דיברו אליך (נחמד לפעמים לעשות את העבודה לאחרים...:) אבישג

30/05/2007 | 00:00 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

זברה יקירה, ושלום גם לנטע, אני קוראת את שכתבת מספר פעמים, תוהה מה אוכל להוסיף מעצמי למילים הנבונות שלך. אני חושבת שאני רוצה להוסיף מילה טובה בזכות הסדק, ה- סדקונצ'יק כפי שקראת לו. אני חושבת שהוא סובל מהערכת חסר. הוא חשוב כל-כך. הוא העומד ביסודה של כל הסתכנות, של כל פעם בה אנו שמים את הלב הרועד שלנו על המזבח, ואומרים לעצמנו שאפשר לנסות להאמין שוב. למרות שכבר התרסקנו, למרות שבעברנו ידענו כאב והתפרקות. למרותם ועמם. אז זהו, שיר הלל קטן בזכות הסדק, אורנה

30/05/2007 | 21:25 | מאת: זברה בלי פסים

סדקים, סדק צר סדק דק סדק משונן סדק פתלתל סדק מתעתע סדק מזמין סדק מאיר סדק מאיים סדק רחב סדק מטלטל סדק מפעפע סדק הפכפך סדק אל-חזור סדק ממיס סדק מחייך סדק מרגיע ויש גם סדקים, שהם פשוט.... הם שם, צריך רק להסתכל כדי למצוא אותם. כנראה שהצלחתי להשתחל דרך איזה סדק פצפון, הדברים נראים, לפחות לעת עתה, קצת יותר בהירים... אבישג

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית