ספרה של הפסיכיאטרית ג'ודית לואיס הרמן

שלום לד''ר אורנה ראובן - מגריל . קראתי לפני מספר חודשים את ספרה של הפסיכיאטרית האמריקאית ד''ר ג'ודית לואיס הרמן- טראומה והחלמה , והיתה שם פסקה שעוררה בי מבוכה עד כדי רצון לבכות- על כך שאנשי בריאות הנפש שמטפלים באנשים הסובלים מטראומות קשות , עלולים להיות מנודים ע''י הקולגות שלהם , ולכן הם נמנעים מלטפל באנשים פוסט-טראומטיים . אני שלאורך כל חיי חוויתי אלימות לכל סוגיה ( ילדה מוכה- חיילת מוכה- אישה מוכה , היום אני כבר גרושה ) , כבר חוששת לתת אמון באנשי בריאות הנפש , כי לצערי הרב , לפחות מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים שטיפלו בי במהלך השנים , לא זכיתי לאמפאתיה אמיתית . אני כותבת שורות אלו וממש מרגישה בחילה... איך יתכן שדווקא האנשים שאמורים לעזור לי , באופן פראדוקסאלי , דווקא עוד יעצימו את הטראומה שלי ?! ( רק לדוגמא , אני בשנת 96' הייתי כ-4 חודשים אצל פסיכולוגית קלינית מסויימת , שכמובן לא אנקוב בשמה , וכאשר באחת הפגישות סיפרתי לה שבצבא , חייל ששרת עימי , איים עליי בנשק טעון ! אז היא ענתה לי בסארקזם - '' אולי את היית אשמה ? '' ) . אני לא שפן נסיונות ואין לי כסף וכוחות נפשיים לעבור מפסיכולוג לפסיכולוג , עד שאמצא מזור לנפשי המיוסרת... בתודה , אורנה ..

אורנה שלום, אורנה עונה בימים שלישי ורביעי בפורום. אני אשמח לענות לך ואם תרצי את מוזמנת גם לפנות אליה מחר. אדם החווה טראומה, מכל סוג שהוא הופך פגיע מאוד, חשוף מאוד. ואחד הדברים הבסיסיים ביותר, האמון, אינו דבר כה בסיסי עבורו. בטיפול יצירת האמון דרך הקשר הטיפולי היא בעלת חשיבות עליונה בעיקר במקרים של נפגעי טראומה. אבל כאמור זו הנקודה הקשה ביותר עבורם, ועבורך בטיפול. צר לי שעד כה לא נמצא המטפל שהצליח ליצור איתך ביחד מערכת אמון כזו. אני מאמין ומקווה שזה אפשרי ומעודד אותך לא לוותר כי אין סיבה שתמשיכי לחיות עם תחושות כל כך קשות. באשר לפסקה מהספר, אני יכול רק להעיד מניסיון אישי שלי ושל הקולגות שלי שלא רק שלא חוויתי אלא שגם לא שמעתי על תופעה כזו של דחיית מטפלים המתמחים בטיפול באנשים הסובלים מפוסט טראומה. לילה טוב, דרור