לדרור

דרור שלום,אני מרגישה ש'משהו דפוק בי',כיוון שאני נכנסת יותר מידי עמוק לסדרות ואני ממש מזדהה עם הדמויות,כמו למשל היום בסדרה 'האלופה' אחת הדמויות שאני הכי אוהבת מתה כתוצאה מתאונת-דרכים,ומאז איני יכולה להפסיק לחשוב עליה ואני ממש כאילו מתאבלת עליה,וזה מפחיד אותי איך אני מתמכרת בקיצוניות כזו לסדרות,כי אני יודעת שזה לא אמור להיות כך; אך נראה לי שכל מה שקורה בחיי לאחרונה משפיע על כך; איני יודעת אם קראת בפורום בימים האחרונים,אך עקב בעיה רפואית כלשהיא(בעיה פיזית חיצונית) שנוצרה עקב התרופות,הפסיכיאטר הפסיק לי אותה בהדרגה,והיום נטלתי את הכדור האחרון, אך מאז שירדתי במינון גם הדכדוך החל לשוב ובעוצמה וגם האובססיות והקומפולסיות גברו שוב,ונראה לי שכל זה גם גורם לכך ש'אתמכר ואברח' לסדרות טלויזיה. האם משהו 'דפוק בי' שאני מתמכרת ככה לסדרות?

משתנה שלום, ראשית צר לי שהתפתחה בעיה רפואית שלא אפשרה את המשך הטיפול התרופתי ואני מקווה שבהמשך ניתן יהיה למצוא טיפול תרופתי חלופי. העיסוק הרב בסדרות טלוויזיה הוא אכן סוג של בריחה, לאו דווקא למקום מהנה יותר לפעמים דווקא מקום המאפשר הזדהויות גם עם רגשות קשים כפי שאת מתארת. אבל לדעתי לא כאן מרכז הבעיה. הבעיה כפי שאת מתארת אותה היא לצאת מההזדהויות הללו. את ממשיכה להרגיש בעוצמה רבה את הרגשות שהרגשת בזמן שצפית וזה משתלט ומציף לך את החוויה היומית. משהו בך מתקשה לשים את הגבול ולומר עד כאן זה הסדרה ומכאן זה החיים האמיתיים. מאחר ואני מניח שבעיה זו לא מוכרת לך רק מהסדרות אני מציע שהיא תועלה בטיפול ושתנסי שם לעבוד עליה. בהצלחה, דרור

תודה דרור, אכן אעבוד על בעיה זו בטיפול,ותיארת באופן מדוייק מה שעובר עליי - בעיקר ה'טשטוש' בין הדימיון(כלומר הסדרה) למציאות,שאומנם אני יודעת שזו בסה"כ סדרה,אך ממש 'נשאבת לתוכה',להזדהות עם הדמויות,לכעס לעצב וכו'; נתת סיבה אחת לכך -שזה מאפשר הזדהות עם רגשות קשים,ובאמת שמתי-לב שעם כל מה שמכאיב לי בחיים בזמן האחרון לא הצלחתי לבכות בצורה 'משחררת' כמו שבכיתי אתמול והיום בסדרה,אז זה באמת 'עזר' לי בכך,אך חוץ-מזה זה לרוב 'פוגע' יותר מאשר'עוזר',כי קשה ל'בזבז' כ"כ הרבה אנרגיות בחשיבה על דמות דמיונית,ומעניין אותי מה לדעתך עוד יכולות להיות הסיבות לכך,ואילו פתרונות יש לכך? אעבוד על כך אומנם בטיפול אך עד אז יעזור לי אם תוכל לענות על השאלות שרשמתי כאן. תודה, משתנה