היום היתה הפגישת סיכום עם הפסיכולוג שלי

וזה כ"כ קשה במיוחד שאני יודעת אחרי הפגישה היום שהפסקת הטיפול מבחינתו קרה לא בגלל שאין לו כבר אמפטיה אלי כפי שליאת חשבה, אלא האי הבנה ביננו היא שמפריעה לו להמשיך בטיפול. כששאלתי אותו מה הוא חושב עלי כמעט בכיתי דבריו נגעו לליבי. אז מה אני אמורה לחשוב מצד אחד כבר קבעתי עם פסיכולוגית אחרת מיוני והוא יודע מכך בגלל שהבנתי ממנו ושלא משתמע לשני פנים שהוא לא מוכן לטפל בי יותר מצד שני הוא מספר לי שהוא הסתובב כמו סהרורי השבוע בעקבות חילופי הדברים ביננו. ובנוסף נראה לי שאני פשוט מאוהבת בו. איך מתגברים וממשיכים הלאה ואיך נפתחים שוב מחדש.

זה כל כך מוזר. מה הייתה האי הבנה שהוא לא יכול להתגבר עליה, גם כשאת כל כך רוצה ומוכנה לדבר על זה? מה כל כך נורא שהוא לא יכול לסלוח או לנסות לעבוד על זה? תמוה מאוד בעיניי..ולא אחראי.

זה לא האישיו פה(ודרך אגב כבר סיפרתי את סיפורי לפני שבועיים). העניין הוא: א.שלפי מה שליאת ואורנה ענו לי הם דיברו על כך שכנראה נגמרה אצל הפסיכולוג שלי האמפתיה כלפי ולכן אין מה לעשות. על סמך זה כבר קבעתי מיוני עם פסיכולוגית אחרת ודיוחתי למשה"בט וידעתי את הפסיכולוג שלי בפגישת סיכום. אבל מסתבר שהבעיה היא לא חוסר אמפתיה ואני לא מפסיקה לחשוב שאולי הייתי יכולה לשכנע אותו להמשיך בטיפול איתי.יש תחושה אדירה של פיספוס. ב.איך ממשיכים הלאה איך שוב נפתחים(הייתי בטיפול אצלו שנה ושלושה חודשים). ג.אתמול הבנתי בדיעבד(בפגישת סיכום)שכנראה התאהבתי בו.