רוצה בנים...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אני בת 25 מעוניינת בבחור שלומד איתי באוניברסיטה.. העניין הוא שהוא ממש מ"המקובלים" ואני ממש נחשבת מהמוזרים.. אני כן נראית טוב מאד ואני בטוחה שאם הוא היה מכיר אותי הוא היה מעוניין אבל אני מאמינה שגבר צריך לשים לב אליי ולא להיפך, כדי שהוא באמת ירצה.. לפני כמה זמן הוא התקשר אליי בקשר לאיזה פרוייקט ובגלל השביתה הצלחתי למשוך את השיחה קצת אבל לא מעבר.. אין לי מושג אם הוא בקשר או לא ובכלל יכול להיות שהוא מאד מעוניין כי אני משדרת איזה ריחוק מסויים אבל אני פשוט לא יודעת לגרום לו לראות אותי בלי להיראות "רוצה"... מהה אתם מציעים? תודה. נ.ב. אני ממש עם ביטחון עצמי על הפנים אבל באוניברסיטה כולם חושבים שאני סנובית כי אין לי אומץ לדבר עם אף אחד וכמו שכתבתי אני מקפידה להיראות טוב... אין לי אומץ בחיים להציע לו לצאת או משהו לא כי אני פוחדת מדחייה אלא כי אין לי כוח לדיבורים שאחרי כן יהיו עליי (אני יודעת שמדברים עליי ממש הרבה...)
שלא יוזמים עם הוא ניראה לך תאמרי לו בא לך ללכת לסרט עם יגיד לא תיראי שלא מעונין ועם כן תילכי לסרט איתו ומשם והלאה כבר הכול יזרום
שלום לך, נשמע לי שאת מעוניינת בבחור הזה, אבל מאוד חוששת, מסיבות שונות מ"מה יגידו עלייך". והשאלה היא ממה את מפחדת? את מעידה על עצמך שאין לך ביטחון אבל חושבים שאת סנובית. כלומר כבר עכשיו לא מבינים אותך נכון. כך שנשמע לי שנקיטת צעדים בכיוון של הבחור לא הם אלו שיגרמו שלא יבינו אותך. ברור שאת, כמו כולם, היית רוצה לקבל את הטוב, בלי להסתכן. הבעיה שזה לא כל כך קורה. עצתי לך היא לרמוז בדרכים שונות, שאולי גם רמת הסיכון בהן נסבלת ולראות איך זה מתקדם. במקביל הייתי ממליץ לך לנסות ולעבוד על הדימוי העצמי. כי הוא מלווה אותך בהתנהלות מול הבחור, באוניברסיטה, ובכלל בחיים. בכל מקרה שיהיה לך הרבה בהצלחה, דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
