הפסיפס...

שלום לך שוב ליאת... בשבועות האחרונים לא כתבתי כי הרגשתי טוב לגבי הטיפול, סוף סוף הרגשתי טיפה טוב יותר לאחר הפגישות, ואז שמתי לב שהיה לי פחות צורך להכנס לכאן. ועכשיו שוב התחשק לי להכנס, לקרוא ואולי אף לכתוב. אני קוראת פה את כל ההודעות שלך ושוב אני מוצאת את עצמי עם אותן תהיות, אני לא ממש מבינה על מה הבנות מדברות כשהן אומרות שזה כמו להרכיב פסיפס, בטיפול שלי אני לא רואה שום פסיפס.. מה שכן, אם פעם הטריד אותי שאני בכלל לא תלויה בטיפול ולא אכפת לי אם הוא מתבטל, אז עכשיו כן אכפת לי, וזה נעים להרגיש את זה. אז מהו אותו פסיפס שהן מדברות עליו? אני גם רוצה לחבר את החלקים שלי.. להיות שלמה במקום שבורה לרסיסים

טלילי, כמה טוב לפגוש אותך שוב! יופי לשמוע שהטיפול שלך מקבל תאוצה. אני חושבת שאין לך מה לדאוג בעניין הפסיפס. בכל טיפול, ואצל כל צמד 'מטפל-מטופל', מתפתחת שפה ייחודית, עם עולם דימויים ומטאפורות כמעט פרטי, הנוגע נכון ומדויק בנושאים שעולים בחדר. דימוי הפסיפס שעלה כאן, נולד בחדר-טיפול אחד, ומצא ה?ד בליבותיהם של קוראים נוספים. זהו דימוי שלא חייב להתאים לכולם, ולא בכל שלב בטיפול. המשיכי לבוא בשמחה לטיפול שלך, להקשיב לתחושות הפנימיות שלך, וליצור לך שפה טיפולית משלך, אליה תוכלי להתחבר הכי נכון. שבת שלום ליאת