עוד גל

היי ליאת, מה שלומך? תגידי, את מכירה את הגלים של דיאטה? שמחליטים לפצוח בדיאטה, בפעם המי יודע כמה... ורוצים להאמין שהפעם זה יצליח, גם כשאנחנו כבר קצת מיואשים, ומאוד עייפים מכל הנושא הזה. ואז מודיעים לכל העולם, כי אם כל העולם יידע, לא יהיה לנו נעים להתייאש. ואולי אנחנו גם מקווים שכל העולם יעודד אותנו. ולא יתן לנו להפסיק עד שנשיג את המטרה. אז הנה אני מודיעה לך ולכל העולם. מתחיל לו עוד גל. פניתי, דיברתי, בכיתי, התחננתי והצבתי אולטימטום. ביום ראשון צריך להיות הצעד הראשון. אה... ולא, לא מדובר בדיאטה. חושבים שיש לי כוחות. אבל האמת היא שאין לי. אני רוב הזמן משקרת לעצמי... אני כל כך צריכה אותה עכשיו. ממש צריכה אותה. צמודה אליה נורא מבפנים. היא שם, אני יודעת... ואגב, אני שונאת שיקוף. פשוט שונאת. אין לי שום יכולת לשאת שיקוף. זהו. תודה לך שאת כאן. שבת שלום. נורית

נוריתי, הנה, עכשיו גם אני יודעת (תודה שאת משתפת). נעים לי שהידיעה הזאת מחזקת אותך קצת גם היא. זכרי שכל מה שנע ומתפתח, ראשיתו בצעד קטן אחד, שמישהו החליט ליזום. אני משוכנעת שזו התחלה טובה. שמרי על הכוחות ש*כן* בנמצא. הם יקרים דווקא בהיותם מוגבלים. האמת שחיכיתי לראות אותך כאן, לדעת מה איתך. אחזיק אצבעות לקראת יום ראשון. שלך ליאת

ליאת, אני מעדכנת... הצעד הראשון לא עבר בהצלחה, לצערי הרב. לא מרימה ידיים עדיין. נורית