מחר יום חדש

אחד הדברים שהכי דפוקים אצלי, ויש תור, זה שאני לא מסוגלת לבקש עזרה. מה יקרה אם אתקשר עכשיו לחבר/ה ואודה בכך שאני מרגישה זוועה?! שאני חוששת להישאר לבד, מפחדת מעצמי?! כנראה שכלום; אבל הגאווה הארורה הזאת שלא מביאה אותי לשום מקום. יוווו כל פעם מפתיע אותי מחדש לאיזה תהומות אני מצליחה ליפול. ובתכל'ס, הרי אין אף אחד שיכול לעזור לי עכשיו. מילא.

מיקי יקרה, הגאווה שלך, בכל זאת, אפשרה לך לכתוב לנו משהו על התהום של היום... אני כל-כך מקווה שמחר יביא עמו תהום קטנה מזו. ויחד עם זאת,אני מקווה שתרשי לעצמך ליצור עבור עצמך מקום אמיתי, מלא חיים ותקווה. אולי עם אדם אחד. חבר/ה? מטפל/ת? כאן בשבילך, אורנה