דרושה פסיכולוגית

היי אורנה נחמדת, מה שלומך? זוכרת אותי? זו אני שבילבלה לך ת'מוח במיילים עד שהחלטת להפסיק להשיב. התגעגעת? מקווה שלא יותר מידיי :-) התגברתי על העלבון, ועכשיו אני כותבת לך כאן. פשוט כי את כל כך נחמדה, והתשובות שלך כל כך יפות ונוגעות. נחמד שיש פורום כזה ויש אותך, ואפשר להתלונן קצת על הפסיכולוגית שלי. הכל התחיל כשהמטפלת שלי קמה יום אחד בבוקר, והחליטה שהיא חייבת ליישר קו בכל הטיפולים שלה בנוגע לגבולות. כמובן שהיא טוענת שהכל לטובתי. אבל מה עם זה שהיא מעליבה אותי בדרך? למה אני צריכה טיפול שמכניס אותי לדיכאון? יכולתי להיות בדיכאון גם בלעדיה. וחוץ מזה, הטיפול שלי גם ככה לא מתקיים בתנאים אידיאלים (סיפרתי לך על זה, אם את זוכרת), וזה גם ככה לוחץ, אז מה ההתעקשות הזו לחזור לגבולות 67'? עכשיו היא גם רוצה שאני אגיד שאני שונאת אותה. היא יכולה להמשיך לרצות! אני לא מוכנה. לעולם לא אשנא אותה. היא נהיתה רעה, אז אני כועסת. והיא מעצבנת נורא! אז פצחתי במשחק כוח. מעניין מי תישבר ראשונה. אם יכולתי, הייתי מבריזה מהפגישה הבאה. אבל אני חלשה מידיי :-( כמעט אף פעם לא מצליחה לדבר על מה שבאמת מטריד אותי. והיא רק גורמת לביטחון העצמי שלי לצנוח. גורמת לי להרגיש רע. אז אורנה, מה את אומרת? רוצה להיות הפסיכולוגית החדשה שלי? את נראית לי בסדר. אבל אני מזהירה מראש: אני מטופלת קשה. חבל שאנשים לא מתים משיברון לב. למות ולגמור עם זה. מי צריך ת'חיים האלה. הם לא משהו. תודה על ההקשבה, שירן

שירן יקרה, את מעלה שאלות חשובות כל-כך, והלב שלי הולך אחרי הכאב שלך ומבקש לנחם ולהרגיע. אבל בין כל השאלות "מבצבצת" אחת שבעיניי היא עקרונית מכולן, והיא שאלת ההפרדה בין מרחב הטיפול שלך והמרחב הכללי של הפורום. אני מרגישה אותך מבקשת ממני לשפוט בין המרחבים, להיכנס אל המקום הפרטי והאישי והייחודי שיש לך איתה, ואני לא יכולה לעשות זאת. לא בלי להזיק. לכן אציע לך מה שאני מציעה בעקביות בחלק ניכר מתשובותיי בפורום - להביא את הכעס והייאוש לשם, ואולי אולי אפילו לסמוך עליה שתוכל להבין... שלך, אורנה

הפסקתי להאמין שהיא יכולה להבין. מעצבן שהיא יוצאת מהכל בצורה חלקה. לא זכורה לי "שאלת ההפרדה בין מרחב הטיפול שלך והמרחב הכללי של הפורום." האם תוכלי להסביר? תודה, שירן