<>=
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
יש לי דאגה שלא מתפתחת כראוי כן, זה כנראה טיפשי- שדאגה שאינה מתפתחת תדאיג חשבתי שזה כי אני לא מקדישה לנושא מספיק מחשבה, אבל אז גיליתי שאני לא מצליחה להקדיש לו מחשבה. מתקשה גם לרשום את המילים האלה כאן בפורום.. 'גידול'.. נשמע כמעט בדיוני. לא יכול להיות שפתאום.. אז אני לא רושמת אותם. ואולי זה כי גם היא רגועה באופן יחסי. מזעזע כמה היא רגועה. מקבלת את האפשרות לחדשות רעות כאילו רק להן חיכתה. 'מקסימום נכרות את הריאה', היא אומרת, 'וגם את הרחם'. כאילו זה לא ממש נוגע לה. השלמה מזעזעת. כאילו רק חיכתה לחדשות כאלה. בנתיים עוד לא הושלמו הבדיקות, אז אני גם לא אמורה לדאוג אולי. ואני אכן לא מקדישה לאפשרות הזו מספיק מחשבה. היא חסומה לי. גם אני, כנראה, מתנהגת בצורה משונה. כאילו זה חלק משגרת החיים. משהו טבעי.. גג דלקת ריאות. לא מצליחה לשתף בזה, כאילו זה בקושי חדשות. לא רוצה לזכות במבטים רוויי-דאגה. שלא ארגיש שיש פה אישיו. שלא ישאלו כל רגע אם יש חדשות לגבי אמא שלי ומה שלומה. היא מרגישה בסדר גמור! אבל מה יקרה אם באמת? ...
שלום יקרה, את יודעת, תיאור ההמתנה הלכאורה לא-מיוסרת לא נשמע לי זר ומוזר כלל וכלל. הוא נשמע לי הולם את אי-הוודאות, את המילים המשונות האלה ששייכות לאנשים אחרים, לא לנו... הרשי לעצמך להיות עכשיו איך שאת, כך בפשטות... (אני יודעת שזה לא פשוט). עוד מעט הדברים יתבהרו, ואפשר יהיה למצוא בתוכך חלקים נוספים. מחזיקה אצבעות לאמא, אורנה
וחג שבועות שמח!
אורנה, חזרתי לאחור כדי לעדכן בשקט... עוד אין תוצאות ועוד לא יודעים. יודעים שזה או שאריות של שחפת (?!) או שזה 'משהו אחר'..וכאן לא מוסיפים את המילה ההיא.. גם ביני לביני אני לא משתמשת בה..היא מפחידה וזרה ונוראית, ועדיין לא מצליחה לשתף איש בעניין הזה.. מה שכן הייתי רוצה לגלות לך, כאמור בשקט בשקט, זה שאתמול הייתה לי פגישה נורא טובה עם הגברת שלי (כן, זו אני, אהלן).. התרחבו לשתינו העיניים בתחושה במין רווחה וחדווה של מבינה ומובנת. היא כאילו חדרה ברכות לאזורים המכווצים שבי והרחיבה אותם בעדינות, שיחררה שם משהו..איפשרה לי קצת לנשום.. ומאתמול בערב, אולי לראשונה מזה כמה שבועות, אני מוצאת את עצמי חושבת על העניין הזה עם אמא שלי... מחשבות החלימה בהקיץ שלי מצליחות לנדוד גם לשם, לשאלות 'מה אם' המבהילות.. פה ושם מצליחה גם לשחרר כמה דמעות-דאגה. נראה לי שזה טוב..נכון? רציתי לספר לך. את היחידה שיודעת.. ואולי כבר לא,.. ניחא, האשלייה טובה לי..
מישהו/י בשמי שם למטה כתב/ה את המילים הנכונות... יש משהו מכמיר לב בהתעדכנות הזו, הרחק מעיניו הצופיות של הפורום, ובכל זאת בתוך חיבוקו... עשיתן בית חם. אני מקווה שהדברים מתבהרים ומשתפרים בבית של לילך. להתראות בהמשך, אורנה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
