מעבר דירה בגיל מבוגר

שלום רב, אמי היא אישה כבת 80, שסובלת מנכות ברגליה ובקושי מסוגלת ללכת. לרוע המזל, בדירתה הנוכחית, בה היא מתגוררת 35 שנים, אין מעלית, כך שהיא אינה ניידת כלל. הדבר גורם למצוקה רבה, שכן לא ניתן לקחת אותה לרופאים, ובכלל לצאת מהבית ואילו רק כדי "להתאוורר". בזמן האחרון, התחלנו (ילדיה) לחפש דירה חדשה. כשהרעיון עלה, אמי גילתה התנגדות רבה שהתבטאה בחוסר רצון לראות דירות פוטנציאליות וכו'... במשך הזמן, התנגדותה קצת פחתה, אולם אנו חשים כי עצם המחשבה על המעבר לא פשוטה לה. חשוב לציין, שאמי היא אישה עקשנית, מקובעת מאוד ונוטה תמיד להמנע משינויים... אנו פוחדים ששינויי שכזה, בגילה, ולאור אופייה השמרני עשוי להוביל לדיכאון ולתחושות קשות בעתיד (אחרי המעבר). האם זהו שיקול שכדאי לקחת בחשבון? או שמא עלינו לעשות את מה שנראה כרגע כעדיף בשבילה (דירה נוחה שבה תוכל להתנייד)? תודה, ריקי

שלום ריקי, מעבר לדירה חדשה, בכל גיל, כרוך בהסתגלות, ונושא איתו פוטנציאל משברי. גם כאשר המעבר הוא מתוך בחירה ורצון חופשי קיימת מידה רבה של אי וודאות, חשש מפני העתיד, והפרה זמנית של רצף החיים המוכר. כל אלה מוחרפים כאשר המעבר נעשה מתוך כורח. מצד שני, לאחר תקופת הסתגלות, עשוי לחול שיפור דרמטי באיכות חייה של אמך, לרווחת כולכם. קשה מאד להתנבא האם התועלת עולה על הסיכון, שכן לצורך כך יש להכיר היטב את הנפשות הפועלות, להכיר את מנגנוני ההתמודדות שלה, ולדעת משהו על האופן בו התנהלה מול משברים בעבר. כמובן שיש להביא בחשבון את חוסנה הבריאותי מעבר לנכות ברגליים ואת הכישורים המנטליים שלה. כדאי לזכור שעבור אדם בגילה הבית נושא משמעויות רבות נוספות, מעבר לביטחון שמעניקים הקירות, ועקירה ממנו כמוה כעקירה ממערך שלם של זיכרונות חיים. מעניין לשמוע חוות דעתם של אנשים שהתנסו בתהליך דומה עם הוריהם/סביהם. מאחלת לכם בריאות טובה ואריכות ימים, תהא החלטתכם אשר תהיה. ליאת