טיפול

שלום לכם, יש לי בעיה בטיפול ואני לא יודעת איך להסביר אותה ואני לא יודעת אם לשתף את המטפלת שלי . אשמח אם תעזרי לי. אני בחורה מופנמת מאוד וקשה לי מאוד לבקש עזרה, לדבר על עצמי.....ולקח למטפלת שלי הרבה זמן עד שהיא עזרה לי לשתף איתה פעולה. הבעיה היא שכל פעם שאני מרגישה שהיא מתקרבת יותר מדי או שאני זורמת איתה, אני עושה ניתוק, כלומר, אני מבטלת פגישה, או שותקת כל הפגישה, או שאני מודיעה על כוונתי לעזוב כי נמאס לי.... ועוד פעם אנחנו עובדים על זה, מדברים על הקשר שלנו וחוזרים אח"כ לבעיות העיקריות. שאלתי היא, למה אני ממשיכה כל הזמן לבדוק את הגבולות איתה? למה חשוב לי לדעת איך היא תגיב אם אני עוזבת? למה אני מפחדת מקרבתה ומפתיחותי אליה? ומה את כמטפלת חושבת על מטופל כזה? אשמח אם תעני לי ואם יש כאלו שעושים כמוני!!!

היי כרמית, אני חושבת שמה שאת מרגישה עובר/עבר על כולנו באיזשהו שלב בטיפול... (מנחם, לא?) אישית, לאורכו ולרוחבו של כל הטיפול הנוכחי שלי (שנה וחצי) המצב עדיין כך, אם כי ב'פורפורציות' מעט שונות. בשנה הראשונה של הטיפול, זה כבר אפילו 'דו?בר בקול רם' על כך שבכל כחודש (!) q.o.p 'מאיימת' בעזיבה. אני לא יודעת מה בדיוק גרם לי לעשות את זה כל פעם, אבל מניחה שזה מאוד קשור בדיוק לאותם היבטים שהעלת. ועדיין זה קורה. אמנם במינונים נמוכים יותר, אמנם כבר אחרי שדשנו בזה, ואחרי שאני מאוד מודעת לזה, והנה, זה ממשיך לקרות. וזה עצוב כל פעם מחדש, אבל אני יודעת שכשם שהמינון קטן בעבודה לא קלה, אולי יום אחד הוא יעלם... ואת יודעת מה, גם אם לא, אני יודעת שהיא *עדיין* תהיה שם. עדיין תנסה להתקרב, עדיין תשמור שאני לא אתרחק... זה נעים להרגיש כך. וזה חשוב. כנראה גם לך... שאלת לגבי 'גבולות'. ובכן, מניחה שיש להם קשר ישיר ועקיף. לדעתי הלא-מלומדת, זו מן 'בחינה' של הקשר ביניכן... 'הקשר הטיפולי' שמלווה אותנו לכל אורך המסע הזה - לוקח חלק בכל פיפס שאנחנו עושים. (אגב, מה שאת קראת לו 'ניתוק' נקרא בפסיכית "acting out") (או בעברית צחה "ביטוי פעולה"). תוכלי לקרוא על זה ברשת אם תרצי... בשורה התחתונה, מה שאני מנסה להגיד - למרבית המטופלים חשוב לדעת איך יגיב המטפל למעשים שלו. זה חשוב לנו, כי הם חשובים לנו, וזה חשוב לנו כי אנחנו רוצים להיות חשובים להם. בכל מקרה, כמה מעצבן שזה ישמע - האדם שיוכל להסביר ולנסות להבין *ביחד איתך* את המצב הלא נעים הזה, היא לא אחרת מאשר המטפלת שלך :-) q.o.p קוראת שקטה כאן. מקוה שזה בסוודר גם להגיב :-)

שלום כרמית, ותיקי הפורום ודאי מחייכים להם לשמע הנושא שאת מביאה, כי זהו אחד הנושאים המדוברים כאן ביותר והמציקים מאד עבור מטופלים רבים: הנכונות להתמסר לקשר קרוב ואינטימי, תוך נטילת הסיכון של פגיעה או נטישה. אחרי הכל, ככל שאנו מאפשרים קרבה, כך עולה החרדה שלנו מאכזבה, נטישה, פגיעה או אובדן. אנו ממשיכים לנוע, הלוך ושוב על ציר ההתקרבות-התרחקות, הודפים כשקרוב מדי, אך בו בזמן מייחלים לקרבה, מאיימים בעזיבה כדי להרגיש מחוזרים שוב. אז כמו שכתבה לך נכון gop, את בהחלט לא לבד בעניין הזה, וזה עשוי להתמתן עם הזמן. זו הזדמנות לברך את gop על הפרת השתיקה בפורום, ועוד בדרך כה מלבבת. שבת שלום לשתיכן ליאת