שאלה לאורנה

הפסיכולוג שלי החליט(בלי להתייעץ עימי)שמבחינתו הטיפול תקוע היות ואינו יודע כיצד להתמודד עם נושא מסוים. למרות שהצעתי שנגיע להבנה המקובלת על שנינו בנושא הנ"ל ונמשיך הלאה לדבריו איני צריכה להתפשר ועלי למצוא פסיכולוג אחר. כל זה קרה בפגישה האחרונה נותרה לנו פגישה אחת(החלטה שלו). אני מאוד רוצה להמשיך בטיפול אצלו איך מגיעים לליבו ומשכנעים אותו כי אני כבר אמרתי נואש. ברצוני לציין שחוץ מהנ"ל היתה דינמיקה טובה מאוד גם לדבריו.

שלום איריס, אני מבינה שהעלת את הנושא בפורום לפני מספר ימים, והדבר עורר גל של תגובות נסערות. אני יכולה להבין זאת. האחריות המקצועית של המטפל נתפסת באופן אינטואיטיבי כאחריות להיות מיטיב באופן עקבי ורציף. קשה להבין שלפעמים, במקרים שהם אמנם נדירים אך בכל זאת קיימים, להיות מיטיב פירושו דווקא לאפשר למטופל ללכת. כפי שליאת כתבה: "עליך לזכור שמרגע שמטפל איבד את העמדה האמפתית כלפיך - יהיו סיבותיה אשר יהיו - הוא יתקשה מאד למלא עבורך את הפונקציה המיטיבה לה את זקוקה. מבחינות רבות, כשמטפל מרגיש כך, מוטב שיפסול את עצמו מראש". חשוב לי שתביני שליאת ואני כתבנו מילים אלה, אודות 'הפסילה העצמית המיטיבה' מצד המטפל מתוך הבנה כללית של הדברים. תמיד קיימת האפשרות שמדובר בתהליך אחר, אבל קשה מאד להתייחס לטיפול 'מבחוץ'. למעשה, רק את והוא יודעים מה התרחש ביניכם בחדר הטיפול, ורק שניכם תוכלו ללבן את הדברים. לכן, חשוב שתלכי לפגישה האחרונה, ותשתפי אותו בכנות ברגשותייך. בהצלחה, אורנה

ללכת לפגישה האחרונה לא במטרה לשכנע אותו אלא במטרה להפרד ולהודות על שהיה שם בשבילי. לא נעים "שזורקים אותך" אבל היות והוא לא מעונין להמשיך לטפל בי אז אני ממשיכה הלאה.