האם זה מצוקה?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/05/2007 | 23:59 | מאת: גלית

חברתי כבת 40 מסודרת כלכלית בדירתה. לאחרונה מספר פעמים אמרה לי שהיא בדיכאון ובודדה ומרגישה כמו הומלסית.מה כוונתה שהיא מרגישה כמו הומלסית? תודה רבה.

13/05/2007 | 07:52 | מאת: מירב

13/05/2007 | 10:22 | מאת: יש-אין

בתור מי שיודעת מה זה להיות הומלסית כמו הומלסית... דיברת על תחושות , אז אספר לך על ההומלסיות מהסוג הזה, לא רק האמיתית שבאה לידי ביטוי חיצוני, אלא אתמקד בזו של החוייה הפנימית. הומלסיות היא... אין בית מעבר לבדידות התהומית, התלישות, ה'אין איתך אף אחד' הזה, זה להיות ליד בית קיים בשביל לומר ולהדגיש את ה 'אין'. לא רק ליד, ניתן אפילו להימצא בתוך ולהמשיך להסתובב עם תחושת ההומלסיות גם כשבאמת וחיצונית (בראיית הסביבה) נמצאים ב'יש בית', גם כאשר יש מבנה ממשי מסודר לגור בו. המבנה הזה עם הקירות והרצפה והחלונות והדלת, ובמקרה הטוב, יש בו גם איזו תכולה שהיא. כן... מרגישים 'אין', נבעטים ונזרקים החוצה. נרמסים על-ידי יהירות עצומה עצומה עצומה. החוץ יכול לתעתע כל-כך... בית זו הרגשה. הרגשה פנימית. ומה זה בית? בית אמור להיות מרחב שבו מרגישים שיש מקום גם לעצמך, לשלך. משהו שקיים במרחב המוח שלנו עם נקודות ציון. שיש בו מרחב לדברים הפרטיים. שלא פורצים אליו כל הזמן. שהוא מותקף פחות. מוגן יותר. שניתן לעשות בו דברים בחופשיות, בלי חרדות מציפות כל הזמן. שניתן לנוח בו לפעמים. מרחב, שיש בו חלוקה לתחומים: יש בו אזור להתרחץ אזור לבשל ומיטה לישון בה וגם שירותים ופח אשפה יש בו את ההפרדות האלה. בית זה גם מקום, שאמורים לשמור בו על הדברים הטובים, ולא להרוס. בית, זה מקום שאפשר להזמין אליו, לפתוח את הדלת לאורחים קרואים בסבר פנים יפות. בית...

13/05/2007 | 11:03 | מאת: גלית

נהניתי מאד לקרוא. נכתב ברמה. כנראה הבדידות הורגת אותה. הבנת כעת יותר את חברתי.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית