רוצה לצרוח ולחתוך
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הנפש שלי סחוטה,פשוט סחוטה ,לא יכולה להכיל את עצמי, לא מוצאת את המקומות הבטוחים. לא חותכת.לא חותכת.לא חותכת.לא חותכת.לא חותכת.לא חותכת.לא חותכת.לא חותכת.
מרגישה שאם כאב בלתי נסבל כזה אין מחר. אני רוצה למחוק אותי, מצטערת אני פשוט לא מסוגלת יותר להילחם בהכל.
חן יקרה, הכאב שלך מצליח לעבור היטב, אם אני אגיד לך לא לפגוע בעצמך זה יעזור? לא בטוח. מה שכן צריך לזכור שכל סערה שבאה בסוף עוברת גם אם בנקודת הזמן הזו זה נראה מגוחך לחשוב ככה. מחזיקה לך אצבעות עננית
והלב עוד כואב... אני לא מרגישה שייכות לשומקום, נשבר לי מהבית,נשבר לי מהטיפול,נשבר לי מהנגיעה בכאב,נשבר לי מהמציאות שלי,נשבר לי מעצמי,נשבר לי מתחושת חוסר השליטה,נשבר לי מהכל
שלום חן, אני מצטרפת להצעה ולתקווה של עננית, שהרגשות הקשים יתחלפו בקרוב בתחושות אחרות (כל-כך קשה לזכור את האפשרות הזו כשנמצאים בעין הסערה). שולחת לך עידוד וכוחות, אורנה
תודה על העידוד שלכן.כל כך זקוקה לו כרגע. מרגישה שמאבדת את שארית הכוחות, לא רוצה להידרדר במידרון. לא רוצה להיות בקרקעית התהום. אבל... אני שם עכשיו.(לצערי..) וזה אוף. וזה נשבר. וזה לא רוצה וזה לא יכולה וזה די. די. תודה,אורנה ועננית. מקווה שיהיה בטוב.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
