איך מתמודדים עם התעלמות....

אינני יודעת מדוע כשאני נמצאת ליד בעלי ליד אנשים. הוא מרבה לדבר איתם ומביט להם בעינים וממני מתעלם לחלוטין. גם כשאני שואלת אותו משהו הוא יענה ויביט להם, כאילו אני אויר. תמיד מרגישה לידו באירועים שמזמינים אותנו, או כשבאים אלינו אנשים, לא רצוייה, לא קיימת, כאילו אחרים יותר חשובים ממני, אין שום תשומת לב ממנו. הוא טוען שלא עושה זאת במתכוון ואין לו שליטה על זה. האם אני סתם רגשנית? אולי אני כן צודקת? זה הרי חסר נימוס להתעלם מהאישה לחלוטין ליד אנשים. אפשר לספר דברים גם להביט בהם וגם בי, לא כן? בי זה פוגע הקרירות, הריחוק והחוסר תשומת לב. הוא לא מפסיק לדבר עם אחרים (איתי כמובן ממעט בדיבור גם ביחידות) אך איפה כתוב ש"אסור" להביט באישה בעיניים בזמן שמדבר!!! האם אני אויר? עב"מ?. מה עושים ואיך לקבל אותו בתור אדם עם חסר נימוס ואיך לגרום לו להשתנות, כי בי זה מאד פוגע. תודה רבה.

שירה יקרה, הפגיעה שלך עוברת מכל מילה שכתבת... הפגיעה, כפי שתיארת אותה, מאוד מובנת לי. אבל אני רוצה להציע לך לא להתייחס לפגיעה כנתון, אלא לחקור אותה לעומקה. מה 'שייך' אליו, ומה מקורו בך? אילו רגישויות יייחודיות לך סביב קרבה ומרחק? האם יש בחוויה איתו משהו 'שחזורי', החוזר באופן כלשהו על חוויות עבר? יש עוד המון שאלות לשאול... אני חושבת שתוכלי ליהנות מיצירת מרחב אישי בטיפול פרטני משלך, ואולי גם מפתיחת מרחב זוגי בטיפול משותף לך ולבעלך. אז נגבי את הדמעות, וקדימה לעבודה... אורנה

שלום רב. לתגובתך: אין לי התנגדות שבעלי ידבר עם אחרים בנוכחותי. אם מישהו מהצד יצפה בנו ישר ישים לב שאת כל כולו הוא משקיע באחרים ומתנהג כאילו לא רואה אותי ממטר. זה גורם גם בעקיפין שאחרים יגיבו לדבריו ויביטו, כי הוא דברן ראשי, אך אסור לו בזמן שהוא מדבר מטעמי נימוס גם להעיף מבט לאשתו? האם אני לא נוכחת בחדר? הוא מסוגל לדבר שעה עם אנשים סביב השולחן ולא לטרוח להעיף לי מבט לשנייה אחת אפילו, מישהו מהצד יחשוב: האדם הזה ברוגז עם אשתו, הוא לא שם עליה וכד'. ניסיתי אפילו לגרום לו מלאכותי שיביט בי ע"י ששאלתי אותו שאלה, אז כשהוא עונה, הוא מביט לאחרים. אני לא יודעת מה זה אומר? זה מאד פוגע לדעתי.גם הוא נוהג לפטפט עם אחרים/ות בהרבה יותר מאשר איתי. באותו רגע שאני רואה את זה אני מקללת אותו בליבי את הקללות הכי גרועות מה שיכול להיות מרוב כעס ותסכול. וכמה שכבר דיברתי איתו על הנושא, זה רק מעצבן אותו ואומר שככה הוא וקשה לשנותו. לכן, החלטתי באירועים שלא חשובים לי כל כך, אני אשלח אותו לבד במקום לקבל צביטות בלב ולהרגיש בודדה באירועים. כמה אפשר לדבר עם אחרים, אני הרי באתי לבלות איתו לא לחפש לשוחח הרבה עם אחרים. לו בכלל לא מפריע אם אני לא אביט בו , אולי נשים הן יותר עדינות, מנומסות רגישות והגברים הם קרח, קשה מאד לחיות לצד קרחון. הבהרתי לו תבי אלי לכמה שניות קנית את כל עולמי, הוא מחייך, וכזה מגיע למפגש חברתי שוב אני נבלעת ואת כל תשומת הלב כמובן באחרים לא בי. אני לא מאמינה שטיפול זוגי יעזור, הוא אדם קשה,מה לדעתך הסיבה (לבעלי אין סיבה לכך) שבעל מתנהג כך ואיזה עיצה יש לך לתת לי לא לסבול או לשנותו? תודה רבה.