בבקשה ... תעזרו לי

צהריים טובים , בתי בת 20 , היא לומדת באוניבריסטת תל אביב מחשבים-שנה שניה , היא ילדה חכמה ומצויינת בלימודים , ... יש לי 6 בנות ו-3 בנים , כולם נשואים חוץ ממנה , היא הכי קטנה בבית , כולם אוהבים אותה , היא היועצת של המשפחה , כל משנתקל בבעיה כלשהי (מחברות , אחים , בני אחים , ... ) פונה אליה והיא כן פותרת אותה ומקלה עליהם, היא עושה את העולם ממש קטן ,חיים קלים , אבל לעצמה זה לא קורה , ... וגם כן היא מתנדבת יומיים בשבוע ביעוץ ,תרגום והדרכת חולים מהרשות בבה"ח ( דרך האונ' ) ושם היא עוזרת להם כמובן , שם היא שוחחת עם רופאים, אחיות, עובדי סוצ', פסיכ' , ... יש דבר חשוב מאוד שרציתי לציין , היא סובלת מצלקות ישנות בגופה ( סנטר , צוואר,חזה , בטן , ) – הצלקות הן מכוויה גלוייה דרגה 3 , כמעט כל שנה היא עוברת ניתוח פלסטי - הבעיה היא כך : אם היא בבית , אז היא נכנסת לחדרה , חושכת את החדר ושוכבת במטה אפילו שעות ארוכות , ולפעמים מזלזלת בהליכה לאונ' ואומרת שהנוכחות לא חובה אין הרצאות , בקיצור היא לא רוצה לצאת מהבית ... היא ילדה סגורה, לא אוהבת שנדבר עליה לא לטובה או לרעה , ועוד בעיה כשהיא מאושפזת בבה"ח היא לא משתפת פעולה עם הצוות הרופאי למרות שהיא מכירה אותם שנים רבות בקושי שעונה להם בקול מופחת ובמלים בדודים , שמה אם היא נשארת חודש היא לא מכניסה שום דבר לפיה- לא אוכלת ולא שותה – { תמיד כשתאושפז בבה"ח מפנים אותה לפיסיכיאטרים ועמם ע"פ מצבה לפעמים כן משתפת פעולה ולפעמים לא , ואם היא מדברת עם הפסיכיאטר ועונה לו האבחנה שלו תהיה שלילית - אין לילדה שום בעיה נפשית , היא מודעת למצבה הבראותי , היא ילדה חכמה , חברתית , אנושית ,עצמאית , ... ואם לא באה לדבר אז הפסיכיאטר אומר שהיא ילדה מדוכאת , עצובה , מסכנה , וחייבת לקבל טיפול תרופתי.... } במח' היו נותנים לה כדורRECITAL 20 MG פעם ביום , אבל אף פעם לא לקחה אותו , בשחרור המליצו הרופאים על המשך לקיחת התרופה ומעקב טיפול פסיכיאטרי , אבל היא לא מסכימה על זה , ואם נדבר אותה על הדבר הזה , היא מתחילה לבכות ותגיד אם באמת רוצים לי תעזבו אותי , וגם כן היא אמרה , אם תחשבו להביא פסיכ' לבית , אני נשבעת לכם שלא אצא מהחדר ולא אדבר עם אף אחד , ולא אלך לאונ' , ולא ... ולא ... באמת אני לא יודעת מה לעשות איתה ? אני כל הזמן חושבת עליה , אני סובלת מלחץ דם גבוה וסוכרת , הכל עולה כשאני רואה אותה בחדר לבד ... תודה מראש , על כל עזרה ,

אני יודעת שזה לא קשור לשאלתך, סתם רציתי לומר, הלוואי שהייתה לי אמא כמוך. כשבאתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני חותכת את עצמי, היא לא הסתכלה עליי אפילו וזרקה לי שאני אגיד לפסיכולוג להחליף לי את התרופות...בקיצור, יש לבתך מזל לפחות שיש לה אמא כל כך אוהבת, תהיי חזקה בשבילה ובשבילך, ותרגישי טוב. בקשר לבתך, נשמע כאילו יש לה מודעות עצמית מאוד גדולה, כנראה בגלל זה אולי קשה לה עם המצב הגופני שלה, אבל נשמע גם קצת מוזר, שהיא מתנדבת בייעוץ לחולים ויודעת כמה ייעוץ ועזרה מקצועית יכולים לתרום ולעזור, ובכל זאת לא רוצה להעזר בזה בעצמה. אולי הדרך שלה להרגיש יותר טוב זה לטפל ולא להיות מטופלת. אני מקווה שהיא תצליח להעזר בכם ושתרגיש יותר טוב...

שלום לך, הכאב שלך ושל בתך עובר חזק בדברייך. ואני מבין את המצוקה שאת נמצאת בה כשאת כל כך מודאגת ורוצה לעזור והיא לא רוצה להיעזר. נשמע לי את מייחסת את הקושי שלה לצלקות הגלויות שעל גופה, ובהחלט ייתכן שכך הוא הדבר. אבל האם היא שיתפה אותך או מישהו אחר במה קורה לה? למה היא מסתגרת? איזה מחשבות עוברות לה בראש? עצתי היא קודם כל שאת, או מישהו אחר קרוב ינסה לשמוע אותה. בנוסף ניתן לעודד אותה לפנות לפסיכולוג, כי הדבר המרכזי שאני מבין הוא שהיא עסוקה בלעזור לאחרים, להקשיב להם, לפתור בעיות, ולא מפנה קשב לעצמה. אולי כי זה קשה מדי. פגישות עם פסיכולוג יכולות לעזור לה לתת לעצמה את המקום באופן לא מאיים. אני יודע שזה לא קל עבורה, ולכן הצעתי שבשלב ראשון מישהו מהמשפחה ינסה להקשיב לה. בהצלחה, דרור

בהתחלה תודה לך מכל הלב , אנחנו תמיד מנסים לעזור לה ומקשיבים לה , היא יכולה לדבר שעות ארוכות עמנו אבל לא על עצמה ומשהולך איתה , אפילו בקושי רב היא אומרת לי הציונים שלה למרות שהן מעל 80 , באמת ממש קשה לדבר או לשוחח אותה , ואם מכריחים אותה לדבר על עצמה היא פשוט או תשתוק או תשקר ... ובקשר לצלקות , לא נראה לי שזאת כל כך בעיה , וכששואלים אותה על זה היא אומר כבר גדלתי על זה , התרגלתי , וזה כבר משהו ממני , ...