טיפול פסיכולוגי

יש משהו מוזר בטיפול הפסיכולוגי לפי דעתי. אתה אמור להתחבר למישהו זר, לשפוך הכל לפניו, כל שלבי החיים, כל הזכרונות, כל הכשלונות, ההצלחות, הכעסים, האירועים הקשים והמשמחים, חייך החברתיים, האינטימיים....פשוט הכל. אבל מצד שני יש לשמור על גבולות איתו, אתה צריך לחשוב אלף פעם לפני שאתה מתקשר אליו, לפני שאתה אומר איך אתה מרגיש כלפיו, צריך לשלם לו שהוא מקשיב לך... מה שאני מנסה לומר, שמצד אחד הטיפול מעודד קרבה ויצירת קשר מיוחד במינו, אבל מצד אחר הוא מעודד חרדה מתגובתו של האדם הזר, מעודד בניית מחסומים רגשיים בקשר הזה, מעודד גבולות ואי חשיפה של המון דברים.... מוזר, לא???? איך אפשר להסביר את זה מנקודת המבט שלך כמטפל?

דינה שלום, את שואלת שאלה חשובה לטעמי, ואנסה לענות לך כמיטב הבנתי. טיפול הוא אכן מקום שונה, שונה ממה שאנחנו מכירים מחוץ לחדר הטיפול. אבל כאן גם הייחוד והכח שלו. זה נכון שבטיפול המטופל מתבקש לדבר על כל מה שעולה בדעתו, מול אדם זר. וזה ביחד עם הגבולות עלול לעורר התנגדויות. המחשבה היא שההתנגדויות מצביעות על המקום הקשה לאדם. למשל יש כאלו שיחושו לא בנוח אם המטפל יספר להם על חייו האישיים, ויש כאלו שירגישו שלא יכולים לדבר עם אדם שהם לא יודעים עליו דבר. מה שאני מנסה לומר הוא שלגבולות יש משמעות, כמו גם להתנגדויות ולקשיים העולים בטיפול. רק הסכמה שעל הכל ניתן לדבר מאפשרת לבחון אותם לעומק. בעיני רק בטיפול אפשר להגיע לעמדה כזו, דווקא משום שאין סימטריה. יש מטפל ויש מטופל בחדר. מחוצה לו, לא ניתן להגיע להסכמה כזו. ניסיתי לענות על השאלה המורכבת שלך, ואני מניח שעדיין נשארו סימני שאלה, אני לא בטוח שזה לא טוב. בכל מקרה לילה טוב, דרור