סודות

שלום רב, כשהייתי צעירה חשבתי שלא צריך לשמור סודות. החיים לימדו אותי, שלפעמים נכפה עלינו לחיות עם סודות, אשר גילויים עלול לפגוע אנושות באחד האנשים היקרים לנו. שאלתי היא, האם במהלך טיפול אצל פסיכולוג, חיוני לחשוף סוד כזה, או את עצם קיומו. מעבר לשאלת החסיון, הרי ברור שגם הפסיכולוג הוא בן אדם, ולפעמים יתכן והוא גם מכיר את האנשים אשר בהם מדובר. תודה

ענתי שלום החשש לגלות את הסוד פן יתגלה מובן. לעיתים אנו חשים אשמה על הדברים שאנו יכולים לעשות באופן פוטנציאלי מבלי לעשותם בפועל, ואולי זה המנגנון שעובד סביב סודות. השאלה מהו המחיר של שמירת הסוד. במידה והסוד מספר משהו עליך, על מערכות היחסים שלך, והוא יכול להאיר את התהליך הטיפולי באור נוסף או אחר, חבל לפספס את הפוטנציאל שבו. כמו כן, התחושה שיש לך סוד שאת מסתירה מהפסיכולוג שלך משפיעה גם היא על הרגשתך מולו, על האמון שאת חשה כלפי וכו'. הפתרון לדעתי הוא לדבר עם הפסיכולוג על כך שיש לך סוד ושאת חוששת לספר אותו. זה בפני עצמו עשוי לפתוח דברים חשובים. ברמה הפרקטית, קיימת חובת חסיון רפואי על כל הנאמר בחדר הטיפולים. במידה ואת חוששת שהדברים ידלפו החוצה גם "בלי כוונה" תוכלי פשוט להדגיש עד כמה את רגישה לעניין. אני מתאר לעצמי שהפסיכולוג יבין ויוכל להתפתח בינכם דיאלוג בנושא. אח"כ תוכלי להחליט האם לספר או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ענתי יקרה, החשש מפני גילוי וחשיפה על-ידי הפסיכולוג הוא מובן והגיוני. זהו חשש המלווה כל מי שמתחיל בטיפול נפשי. עם זאת, הסיטואציה המיוחדת המאפיינת את הטיפול הנפשי יוצרת מצב מיוחד המבטיח סודיות מוחלטת, מצב המעוגן גם באתיקה של הפסיכותרפיה. למעשה, ליצירת יחסי אמון בין המטפל למטופל יש מקום מרכזי בטיפול הנפשי, ובלעדיה לא יתכן התהליך הטיפולי. לרוע המזל, דווקא מי שנזקק לטיפול נפשי מתקשה לעתים קרובות לתת אמון במטפל, וכך נמנעת ממנו העזרה שהוא כל זקוק לה. לעתים, היכולת להתגבר על החשש ולהתחיל בטיפול, באמצעות מתן אמון במטפל, היא עצמה בעלת ערך טיפולי ניכר. אני מקווה שתצליחי להתגבר על החשש ולהתחיל בטיפול, מבלי להסתיר מן המטפל את קשייך ואת חוסר האמון הבסיסי. בברכה, דרור גרין