פוחדת

אני פוחדת מהלילה.מהתמונות והקולות שחוזרים ואני צריכה לסתום אוזניים ולעצום עיניים והם לא חולפים.ואף אחד לא יכול לשחרר אותי.אני פוחדת מהלבד.לבד בתוך עצמי.כלואה.מפחדת מזה שלכאורה אסור לי לקום וללכת לשחרר את עצמי מהכל.יש לי ילדה וזה לא מגיע לה.זה לא מגיע לה בכלל.אני מפחדת שהשבר הוא לתמיד ולא אוכל להיות שוב אני.כי אני כבר לא יודעת. אני מפחדת מהשנאה שלי אליי.הרצון להשחית.ואני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה,ולא יכולה להתלבש יפה או להתאפר.אפילו להתקלח זה סיוט.להיות קרובה לעצמי. אני מפחדת לחיות.להמשיך.אני מרגישה שהשתדלתי מספיק.הרבה זמן.אני מפחדת.מפחדת נורא.מהכל..ואני מבולבלת.הכל מתערבב ומיטשטש.לא מוצאת אותי.

ויק, המזל הגדול הוא שאחרי כל לילה מגיע יום חדש, ואורו מגרש את המפלצות שזקפו ראש בחשיכה. אולי הגיע הזמן לא לפחד מהפחד. לתת לעצמך להיפגש איתך, ככה, כמו שאת, בלי איפור. אפילו עם הרצון להשחית. טוב לעשות זאת בליווי ותמיכה, ואני מבינה שיש לך אותה. המשיכי לבוא לכאן ולשתף. המאבק שלך חשוף לעינינו כל הזמן, וקשה שלא להתרשם מהכוחות שאת מצליחה לגייס למרות הכל. קחי עוד אוויר. ליאת