פסק זמן?

היי ליאת, כבר תקופה ארוכה שיש תחושה גם לי וגם למטפלת שלי שהטיפול תקוע. לא זז, לא מתקדם לשום מקום. דיברנו על התקיעות, היינו שם, נסינו לצאת משם אנחנו גם מאוד מבינות מאיפה הוא מגיע ולמה הוא נשאר עקשן כזה. התחילו לעלות בי מחשבות על עזיבת הטיפול-לא כי הגיע הזמן אלא פשוט כי נמאס. היום חשבתי לעצמי שאולי זה נכון לקחת פסק זמן מסויים, חודש, במחשבה שאולי זה ירענן את השורות. כמובן שאני אתייעץ על כך עם המטפלת אבל מעניינת אותי דעתך-האם לפעמים פסק זמן שכזה יכול להרים את הטיפול?

שלום דנה, מאחר ואיני מכירה כמוכן את הסיבות לתקיעות, איני יודעת אם פסק זמן הוא התשובה. כאשר יש קשיים, צריך לטפל בהם ולכוון את המאמצים לשם. פסק זמן כשלעצמו, אין בו שום סגולה לאריכות ימים או הבראה של הטיפול. הניסיון שלי אינו תומך בכיוון הזה. ריענון יכול לבוא גם בתוך הטיפול, למשל באמצעות ההחלטה להתעסק - לשם שינוי - בסוגיות אחרות, בהן עוד לא נגעתן. לפעמים אפשר לנוח קצת, בדיבור על עניינים שאינם הרי-גורל (אך בכל זאת חשובים לך), ולהיתרם זמנית באופן מעט שונה. הפוגה כזו יכולה ליצור קרבה חדשה ואחרת בחדר, לרענן את השפה שנוצרה ביניכן, ולהכניס לתמונה חומרים שלא היו שם קודם לכן. בהצלחה ליאת