לעזוב

כבר כתבתי כאן על כך בעבר ובכל אופן זה מעסיק אותי כל פעם מחדש אין לי כל כך שאלה אני די מקשקשת סתם מה שאני חשובת שהקשר טיפולי שלי. לקחתי חופשה ואחרי חודש אני מרגישה "שהתשתחררתי" שאין לי חשק לחדש את תחושת "התלות" בפסיכולוגית . מצד אחד קשה לי לעזוב את הקשר (מהבחינה האישית אני די מחבבת אותה) ומצד שני מבחינה אוביקטיבית אני לא מרגישה שמה שאני מפיקה מהטיפול לא מצדיק את ההשקעה של זמן הנסיעה והטיפול זה לוקח לי יום שלום לאחר העבודה להמשיך גם את זה אני אל מספיקה כלום(ברור לי שאם הייתי צריכה לשלם תשלום מלא הייתי מפסיקה מיד פשוט הגענו להסדר די מצחיק היא תמיד אומרת לי שהיא לא תתן לי להפסיק בגלל תירוצים כלכלים) בגלל החיבה שלי קשה לעזוב אבל אולי זה הדבר הנכון ועכשיו בגלל המצב שנוצר שנוח לי יותר.(אולי זה לא יפה כך אבל אין לי ברירה אחרת) אין ספק שלאורך כל הדרך אני נלחמתי בתלות בה (אני בדרך כלל אדם מאוד עצמאי) למרות זאת יש בי משהו תלותי בה כל הזמן יש התנגדות מסוימת שלי עם עצמי וגם כרגע יש לי תחושה של שחרור! גם התחושה של לשבת שעה מול משהי הופכת פתאום למן תחושה שטיפול זה משהו "כבד" לשבת שעה ולדבר על עצמך אחד על אחד מול השני זה כבד עלי זה לא כמו לשבת על כוס קפה באיזה מקום קליל יותר.. מה גם שלפעמים כשאני צריכה לדבר עם משהו זה הרגע השעה השבועית הזו מבחינתי ממש לא ממצה את עצמה. אז מה הבעיה שלי למה פשוט אני לא עוזבת כבר ממזמן,היות שלמרות התחושה הזו כל פעם שאני מבטלת פגישה "נופלת" עלי מן תחושה של דכדוך למה עשיתי את זה... ישנם דברים שאני מספרת רק בטיפול אנשים לא יודעים על הקשיים שיש לי וכו' זה המקום היחיד ברור שעזיבה פרושה לא לדבר על דברים שמעסיקים אותי וקשים לי ובכל זאת אני מרגישה שהמסגרת הזו של הטיפול לא מתאימה לי.. אולי חלק ממה שכתבתי נשמע כמו רצון לשבור גבול מסוים, טיפול רגיל לא מתאים משהו קליל כמו בית קפה יותר מתאים וכד' אבל זה ממש ממש ממש ממש לא כך. זהו אולי עכשיו לאחר שכתבתי פה אני יכתוב מול פרידה לפסיכולוגית שלי וישלח למה במייל

שלום רחל, את מביאה כאן, על הכתב, את הדיון הפנימי המתחולל אצל כל מטופל - האם אני יכול/רוצה לפגוש את עצמי, לעומק, פעם בשבוע, עם כל מה שמשתמע מכך? האם אני יכול/רוצה להיות מושקע בקשר אינטימי ומחייב, לעומת קשר קליל ולא מחייב? האם אני מצליח להיות מעורב בקשר משמעותי ובכל זאת לשמור על עצמאות ונפרדות? האם אני יכול להיות, באמת, אדון לחיי ולקבל החלטות חשובות עבור עצמי? האם אני יכול להציג את עמדותי באופן אסרטיבי, לעמוד מאחוריהן ללא פחד ולפעול לאורן? אכן דיון חשוב. נשמח לשמוע מה החלטת וכיצד פעלת. בהצלחה ליאת