קצת לא ברור

שלום רב אני ילדה בת 17 לפני שנתיים אני ומורה שלי מאד התחברנו ונוצר בינינו קשר טוב,ודיברנו אחרי שעות הלימוד,ולפעמים נסעת אלי (היא גרה בעיר אחרת) ישבתי עם הילדים שלה,עזרתי לה בבית. הקשר שלי עם אמא שלי לא ממש טוב,והיא היתה עבורי כמו אמא. חשוב לציין שהקשר שלי איתה התחילה בגלל שהיתה תסבוכת בנושא מסויים והיא ממש עזרה לי מזמנה הפרטי,ולי היתה תחושה של הכרת הטוב אליה וכך הכל התחילה. ועם הזמן נהייתי מאד קשורה אליה. הבעיה היא שעכשיו היא מאד עסוקה ועובדת בשני מקומות ויש לה 5 ילדים ובעל והיא בהריון- וזה יוצא שאין לה ממש זמן בשבילי. אנחנו בקושי נפגשות וכמעט שלא מחליפות מילה. אני מאד מרגישה בחסרונה ומתגעגעת המוןןן אליה, לחיבוק ממנה, מילה טובה,דאגה. כשאני חושבת על המערכת יחסים הזאת היא נראית לי קצת מוזרה וחשבתי אולי יש פה מין ניצול. אני כל הזמן נותנת לה ומעניקה מזמני למרות שגם אני בתקופה לחוצה של זמן כי היא חשובה לי ,ואילו היא לא מוצאת דקת פנאי עבורי אני יודעת שאני נמצאת אצלה במקום סדר עדיפויות נמוך יותר מאשר היא אצלי. אני לא יודעת מה לעשות,אני מרגישה שאני קצת תלויה בה,היא מאד גדול מחיי,ואני מאד אוהבת אותה ,ובעבר היא היתה מוצאת זמן בשבילי,ועת לא כל כך.רציתי לדעת אולי הקשר הזה לא בריא עבורי? אם כן מה עלי לעשות כדי שהקשר יהיה בריא? או מה לעשות כדי שארגיש טוב יותר בקשר?

שלום דסי, אני יכולה להבין את כאב הגעגוע שאת חשה, וגם את התסכול שהופך לאיטו לכעס. אני לא בטוחה שאני שומעת בתיאור שלך ניצול מצד המורה, אלא מציאות שהשתנתה ובעקבותיה הקשר ביניכן משנה את פניו. אני מציעה לך לשוחח עמה שיחה כנה, ולשמוע את דעתה על השינויים שחלו בקשר ביניכן. בהדרגה, כדאי להפנות את כוחותייך למקומות אחרים. בנוסף, אולי תרצי לעבוד על הקשר עם אמך, כך שיהיה מספק ומיטיב יותר. בהצלחה, אורנה

שלום רב, תודה רבה על התשובה,רציתי לדעת האם נראה לך שאני יכולה לפתור את הבעיה מבלי לדבר איתה?(הכוונה לשנות את דפוס המחשבה שלי ,שהשינוי יהיה בי בלי קשר אליה) כמן כן להיטייב את הקשר עם אמא זה מאד בעייתי, היא לא מקבלת אותי כמו שאני ולא נראה לי שעלי לעשות את הצעד הראשון היא גרמה לכך שאהיה מרוחקת ממנה, אם המצב מפריע לה לדעתי עלי לעשות את הצעד הראשון,לא? כמו כן נראה לך שהקשר עם המורה בריא עבורי?או שהיא משמשת עבורי קרש ההצלה?