היי

אורנה, מקווה שעוד יהיה לך כוח אליי היום. מרגישה שכבר לאף אחד אין סבלנות אליי. אנשים עסוקים בצרות שלהם, למה שיהיה כוח עוד אל אחת כמוני? שמכל זבוב של זז בוכה? ומה אני מאשימה בחוסר סבלנות? אני שמסוגלת להוציא את הבנאדם הרגוע ביותר משלוותו... חבר שלי שהוא הבנאדם הכי רגוע ,גם לו כבר נמאס ממני. כמובן שהוא לא אמר לי אבל אני מרגישה זאת. דיברתי איתו על זה ,הוא אמר לי מה פתאום, ושהוא לא מרגיש כך... שזה הכל אצלי בראש. לאחר הריב האחרון אתמול(אחד מיני רבים) שבזכותו התקרבנו יותר,כי אחרי כל ריב אנחנו מתקרבים יותר,רק כשאני רבה איתו אני מצליחה לספר באמת מה הבעיה שלי,והבעיה היא לא בו ולא באף אחד אלא רק בי. הוא יודע שאני בטיפול ,הצלחתי לספר לו מה עובר עליי בעיקר בתקופה האחרונה שמרגישה שמתמוטטת ומרגישה הקלה שהצלחתי לדבר עם מישהו,ואני שמחה שדיברתי איתו. כי פרקתי קצת... הלוואי והייתי מצליחה לפרוק גם בטיפול. אולי זה היה קצת מקל עליי... עכשיו אחרי שדיברתי איתו,מרגישה חשופה מידי, ומחר טיפול(פגישה שנייה השבוע,היא הסכימה לקבל אותי בגלל המצב) ולא חושבת שאצליח לדבר איתה בפגישות לאחרונה כמעט ולא מדברת,ואני לא מפסיקה לבכות במשך השעה שאני נמצאת אצלה. ואני רוצה לדבר. אני רוצה להוציא. אבל זה לא מצליח לי... ואני מחכה לפגישות אבל כשהן מגיעות אני לא מצליחה לנצל אותן.

שלום חן, את מתארת תנועה מכאיבה בין קרבה להתרחקות, בין אינטימיות מיטיבה לתחושת נטישה וחוזר חלילה. לאורך תנועת המטוטלת הזו, ברור לי שאת רוצה להרגיש אהובה ולא להרחיק אף אחד בשל צרכייך (אותם את חווה כבלתי נסבלים). נראה לי שתצטרכי להמשיך לבוא אל המטפלת שלך ולבכות שם, עד שיהיה לך ברור שהיא עומדת בצרכים שלך, ולא דוחה אותך. אז גם יהיה מקום למילים... בברכה, אורנה