דרך חדשה

היי , אני בטיפול 7 שנים ..אין ספק שאני אדם בוגר ושקול יותר, בעיקר פתוחה וחושפה ולא מפחדת כל כך מקרבה ...המטרה העיקרית שלי עכשיו בטיפול להכיר בן זוג ולהיות בזוגיות לאורך זמן ...עדיין לא מצליחה להגשים מטרה זו ....מיותר לציין שאני כל כך קשורה למטפלת שלי אוהבת אותה כמו אמא ששומרת עליי למרות שעדיין קשה לי לסמוך עליה שהיא באמת אוהבת אותי (עובדות על זה כל הזמן),לאחרונה התחלתי קורס קאוציניג שבסופו אני אתחיל לאמן בעצמי אני מרגישה מאין קונפליט. מאז שהתחלתי, הטיפול נראה לי פתאום מעייף ומייגע ולא עוזר כמו פעם ... אני מרגישה שאני אפילו כועסת עליה שהיא לא מקצרת לי את הדרך .התחלתי להתאמן על מתאמנים ואני רואה איך הדברים זזים כל כך מהר ,אני יודעת שאם לא הייתי עוברת את הטיפול לא הייתי מסוגלת להיות מה שאני היום החיבור לעצמי וליכולות שלי מאפשר לי לעסוק בתחום החדש...אני מרגישה שאולי הגיע הזמן ללכת לדרך אחרת ...אבל קשה לי לוותר על הקשר שיש לי עם המטפלת שלי וגם אני לומדת ממנה כל כך הרבה בחיים שזה עוזר לי להתפתחות האישית שלי מה עושים עכשיו עם זה שאני מרגישה ששני הדרכים מתבלבלות לי ....אני

שלום אני, ההודעה שלך העלתה על שפתיי חיוך של הבנה... כי זה נכון - אימון ופסיכותרפיה הן מתודות הפונות לסוג דומה של קהלים, אך מציעות משהו מאוד שונה. אני לא נכנסת כעת ליתרונות ולחסרונות של כל טכניקה, משום שלדעתי זהו אינו מוקד הקונפליקט שאת חווה. להרגשתי זהו קונפליקט של גדילה שלך למול המטפלת שלך - יתכן שבתחילת הטיפול היה ברור יותר מי "גדולה", אצל מי נמצאות "הידיעה" וה"הבנה", ומי עוד צריכה לגדול... עכשיו הדברים משתנים - את הופכת בעצמך לדמות טיפולית, את מתלהבת מטכניקה שונה משל המטפלת שלך, את חווה נפרדות ממנה בדרכים חדשות ומרגשות. מאחר ואת מטופלת מנוסה, את וודאי יודעת שכדאי להביא נושאים אלה אל תוך הדיבור איתה. אשמח אם תעדכני, אורנה