התנדבות

ערב טוב, עברתי תקופה ארוכה וממש לא קלה בטיפול באמא שלי שחלתה בסרטן תקופה ארוכה. התקופה האחרונה ממחלתה הייתה הכי קשה לה ולי מבחינה רגשית ונפשית, אבל החזקתי מעמד בשבילה ובכדי לתת לה כוחות היא נפטרה ואני נשארתי לבד עם הרבה כאב, געגוע, רגשי אשם ועצב. אני בטיפול כבר בערך שנה, אבל רגשי האשם לא עוזבים אותי למרות כל מה שהענקתי לה. שאלתי היא האם התנדבות ועבודה עם חולי סרטן תתן לי כוח להיפטר מרגשות אלו, או שזה יחזיר אותי בחזרה לתקופת מחלתה וזה יוסיף לי עוד כאב? מה את מציעה לי?

שלום עצובה, ראשית, השתתפותי בכאבך. אני יודעת מעט מאוד פרטים, אבל אני רוצה להציע שרגשות האשם שאת חשה אינם נובעים באופן ישיר מהאופן בו סעדת את אמך במחלתה. אני מתכוונת לכך שניתן להרגיש אשמה גם אם טיפלנו באדם יקר לנו באופן מ-ו-ש-ל-ם. אפשר לשער שרגשות האשם שאת חשה קשורים באופן כלשהו למורכבויות במערכת היחסים עם אמך, שנותרו לא פתורות וללא מענה. את העבודה על נושאים כאלה אפשר לעשות גם כשהאדם כבר אינו עימנו - עם הדמות הפנימית הקיימת בתוכנו, ועמה אנחנו ממשיכים לקיים מערכת יחסים גם שנים רבות אחרי... יתכן שהתנדבות עם חולי סרטן תועיל, אבל אני רוצה להציע לצרף לכך טיפול פסיכולוגי, שיאפשר לך לחשוב ולהרגיש את הדברים לעומקם, ולתת להם מילים. שיהיה קל יותר, אורנה