לליאת - עידכון

ליאת שלום, הרהרתי במשך מס' דקות מה לרשום בכותרת ובסוף לא מצאתי לה שם מתאים,אז החלטתי בקצרה לרשום שזה "עידכון שבועי",למרות שאיני בטוחה אם זה בכלל יעניין מישהו,וגם לתמצת לעצמי אפילו מה שעבר עליי זה קשה לי כרגע,ולכן חשוב לי עוד יותר לכתוב זאת. דיברתי עם הפסיכולוגית שלי והיא הסבירה לי שהסיבה להפסקת השיחות הטלפוניות בין הפגישות,אינה קשורה למשהו שאמרתי או עשיתי או למידת האיכפתיות שלה או הדאגה,אהבה,כלפיי,אלא לתלות שפיתחתי בה ובשיחות אלה,שלדעתה רק תזיק לי בהמשך,וכמו שציינת לפני שבוע,גם היא אמרה שקשר כלשהוא מחוץ ל"גבולות הטיפול" יכולך להזיק,ולפגוע בטיפול עצמו. העיניין השני שמציק לי הוא שאבי שוב אושפז בבי"ח,וזה מדאיג,מפחיד,מרגיז ומעצבן, שזה קורה.הכי מרגיז שאני כועסת עליו,שאולי לא שמר מספיק על עצמו ולכן שוב הוא חולה; מבחינת לנוח,בקושי לזוז ולא לעשות כלום רוב היום,את זה הוא כן עושה,הוא מה"עצלנים",שחושבים שתזוזה קלה 'תהרוג אותם',ואומנם זה לא קשור ישירות לבעייתו, אך מבחינת לשמור על תזונה נכונה ומאוזנת,את זה אני ממש כועסת עליו שהוא לא מקשיב לאף-אחד וכל הזמן "זולל שטויות" ומשמין,וגם פוגע מאוד בבריאותו, וגם בכך פוגע בנו-"תרתי-משמע",כי אם הוא חולה אנחנו צריכים לטפל בו,וגם אם קשה לו לזוז והוא זקוק לעזרתינו,זאת כמעט "משימה בלתי-אפשרית"להזיזו,בגלל ששמן כ"כ. אך התרופות כנראה שהחלו להשפיע ממש מעט,כיוון שבן-משפחה ישב עם הבגדים "המזוהמים" מביה"ח ואומנם הערתי לו על כך,והזכרתי לו על חיידק ה"קלאפסיאלה" וכו', אך כשראיתי ש'אין עם מי לדבר',ויתרתי ולא התווכחתי,למרות שזה גרם לי לחרדה, ובעבר נראה לי שלמרות שהיתי יודעת שזה יגרום לויכוח נוראי היתי מתווכחת בנושא זה,ופה החרדה 'נרגעה'מהר,יחסית.אומנם אין עדיין שיפור ממשי באובססיות ובקומפולסיות,אך אני רואה בכך שיפור קל.

חשוב לי לציין שבעינייני ניקיון ידיי והתקרבות לחולה עצמו,זה נושא שעדדין בעייתי עבורי, כי כל פעם שהבאתי לאבי משהו ונגעתי בו,מיד שטפתי אח"כ טוב את ידיי,רק כי הוא 'חולה',ובבי"ח זה בכלל דבר בעייתי,כי כל נגיעה הכי קטנה במשהו שם,מיד אח"כ אני רצה לקרצף את ידיי עם סבון מחטא ומנגבת אותן טוב,כלומר שבעיה זו נשארה עדיין קשה.

מצטערת על מה שכתבתי על אבי,נראה לי שמקודם כתבתי מתוך חרדה למצבו.

שלום משתנה, שמחה לשמוע שיישרת את ההדורים עם הפסיכולוגית שלך. הרבה פחות שמח לקרוא על אבא ועל מחלתו. מקווה שיחלים מהר, ושכולכם תוכלו לחזור לשגרה. בית חולים הוא מקום בהחלט לא נעים, לא רק למי שסובלים מ-OCD. כמי שליוותה את הלבטים שלך סביב הטיפול התרופתי, אני מאושרת לראות - לפני הכל - שאת בסדר, וכל הדברים הנוראיים מהם חששת התבדו. מעתה, כל דיווח על הקלה ושיפור הוא בונוס... אחרי הכל, גם לנו מגיעה קצת נחת, לא? תודה על העדכונים, והרבה הרבה בריאות לאבא ולכולכם ליאת