פרידה

שלום, אני בת 25 ופרודה טרייה מזוגיות שנמשכה כשנתיים. אני מרגישה כאב עצום, אני מפחדת מדיכאון ממושך. הפסקתי ללכת לעבודה, אני לא מצליחה ללמוד, אפילו בסרט אני כבר לא יכולה לצפות. הקשר הזה היה הרסני כבר מההתחלה...אני זאת שיזמתי את הפרידה. למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי מאד מאד, הוא לא הצליח לעשות אותי מאושרת. הוא דרש ממני להשתנות בדרך חשיבה שלי, בהתנהגות שלי, בצורת התבטאות שלי, אפילו את המשפחה שלי הוא ניסה לשנות.למרות שהוא עזר לי להיות מודעת לחסרונות שלי ועזר לי להתגבר על חלקן, לא היה סוף לטענות. רבנו על כל שטות. אני מרגישה אפס לידו, נמאס לי להרגיש ככה. לא היה בקשר הזה חום ואהבה כמעט בכלל. הוא טען שזה רדידות לחפש את זה במילים יפות. אבל אני זקוקה לזה. צמיחה שיכלית וריגשית חשובה יותר? יש סיכוי לקשר מעין זה? יכול להיות סוף טוב מקשר כזה? אני מפחדת להיות לבד, מפחדת להתחרט ושכבר לא תהיה דרך חזרה. קשה למצוא אהבה. אני רוצה להדגיש שהוא בחור מקסים אבל קשה לו להביע רגשות ולראות את הצד החיובי שיש לי. עשיתי טעות? אני אהיה בסדר? מה עושים הלאה? אני אומללה עכשיו, לתת לזה עוד צ'אנס (אחרי כל כך הרבה נסיונות כושלים)? הוא יכול להשתנות? אני צריכה להשתנות?

עדי יקרה, שאלת שאלות רבות, שמבטאות היטב את הבלבול והמצוקה שאת חשה. אבל האמת היא שהתשובות אינן בידיי, ואולי אפילו לא קיימות כלל. אני מתכוונת לכך שכל אחד מאיתנו עושה לאורך חייו בחירות שונות, מוצלחות יותר או פחות, לפעמים חיים איתן, לפעמים מנסים לתקן, לרוב ללא וודאות חד-משמעית שעשינו את הדבר ה'נכון'. אני מבינה שהבחירה שבחרת מעוררת בך ספקות רבים, ולכן רוצה להציע לך מרחב פרטי ואוהד, שבו תוכלי לברר לעצמך את הרגשות והמחשבות המבלבלים והכואבים. אני מתכוונת כמובן לטיפול פסיכולוגי... תחשבי על זה? אורנה

תודה על תגובתך. ובכל זאת מה דעתך המקצועית? נ.ב: אין לי שום אפשרות כלכלית ללכת לטיפול