לדרור

אני מרגישה תחושה מוזרה שלא כ"כ מוכרת לי,כי מצד-אחד רע לי וגם קצת עצוב לי, ומצד-שני עקב התרופות והשפעתן אפילו את התחושה של התסכול,הדכדוך והעצב אינני מסוגלת להרגיש,נהפכתי לאפטית חסרת תחושות וזה מפחיד אותי,אינני אוהבת להרגיש ככה, אני אוהבת לצחוק ולשמוח כשטוב לי ולבכות ולהיות מתוסכלת ומדוכדכת כשרע לי (ובעבר הלא רחוק תחושה זו היתה שכיחה),והיום אומנם לא עצוב לי ואיני מדוכדכת בתחושה,אך גם לא טוב לי; בטח עכשיו תחשוב ש'ירדתי לגמרי מהפסים',בגלל מה שאני מתארת,אך זה בדיוק מה שאני מרגישה - מתוסכלת ומדוכדכת בחלק מהזמן, אך לא יכולה להיכנס לתחושה עצמה,להרגיש זאת,מוזר נכון? אני מרגישה כמו 'רובוט' - שאין לו רגשות אמיתיים.

היי כל כך מכיר את זה...רציתי להרגיש שוב הפסקתי כדורים לכמה שבועות והכאב חזר ודפיקות הכאב והבכי והרצון למות........כל כך מכיר את הרצון לשוב ולהרגיש....הקטע שכהפסקתי זה היה חזק מידי פתאום רק הרגשתי והתמוטטתי נאלצתי לחזור לכדורים... אני כל כך מתגעגע לעצמי לפעם של האדם הישר והטוב והזבל והחלאה אני מתגעגע לכולם(: ביי

משתנה שלום, את מרגישה שאיבדת משהו חשוב, את היכולת להרגיש בעוצמה, להתחבר לדכדוך שלך. את מרגישה כמו רובוט, מתגעגעת להרגיש שוב, להיות את. אבל למרות שקשה לדבר על תחושות מבחוץ, אני חושב שעם הזמן תלמדי להכיר שגם זה חלק ממך. חלק חדש אולי שאת מגלה בעזרת התרופות, אבל חלק שעם הזמן תוכלי לאמץ לעצמך. החלק שמסוגל לחוות דברים גם בצורה אפורה לא רק שמח או דכדוך. ועם הזמן גם תוכלי לשכלל את היכולת הזו ולמצוא בה גם גוונים שונים. אני מבין את הקושי, ועדיין זה נראה לי חשוב ושוה את זה. לילה טוב, דרור