שיקוף

ליאת, רציתי לכתוב לך היום המון דברים, אבל התעייפתי קצת אחרי שקראתי את כל ההודעות. תלות, קשר, קרבה, ריחוק, מגע, גבולות. מעייף... ובכל זאת אני רוצה לשאול אותך על שיקוף. לי מאוד מאוד קשה עם השיקוף של הפסיכולוגית שלי. הוא נורא כואב לי. אני מעדיפה לא לדעת, לא לראות, לא לשמוע (כמו הקופים, מכירה?). יודעת שהוא חשוב כדי לשחרר ולהתפנות לדברים אחרים. אני מרגישה שכאילו יש דברים שלי מותר להגיד, אבל לה אסור. כי כשהיא אומרת אותם, זה דוקר וכואב תופת. מבינה? בפגישה האחרונה נעמדתי על הרגליים האחוריות ואמרתי די. ועכשיו אני מרגישה ששיקוף הוא קצת מלכודת. יודעת שהוא הכרחי ועם זאת לא מסוגלת לשאת אותו. שיהיה יותר קל. ומה שלומך, את? שבוע טוב וחג שמח! נורית

נורית יקרה, שיקוף, כמו פירוש, כוחו רב כשהוא נעשה ברגע הנכון ובאופן הנכון. באמצעות השיקוף, מנסח המטפל את דברי המטופל, תוך שהוא נותן להם משמעות ובוחן את הרגשות המתעוררים בתגובה. מדקרות הכאב שאת חשה יכולות לסמן לך שקרה כאן משהו מדויק ואותנטי, שהונח לפניך מבלי שתוכלי להמשיך ולהתעלם מקיומו. אחרי הכל, שלושת הקופים ההם לא היו מגיעים לטיפול, נכון? אצלי איכשהו בסדר. עומס רב, אך גם סוג של פיוס מול הסתלקותו של החורף, וכניסה להתנהלות נינוחה יותר, חסכונית באנרגיה. מאחלת גם לך שבוע נחמד של כחול-לבן :-) ליאת