הרגשה מעצבנת

הרגשה מעצבנת... כבר שלושה שבועות אני רגילה להיפגש איתו שלוש פעמים בשבוע, לא צריכה להתבוסס במחשבות היתר ובכעסים..לא עובר יום ( או עובר רק יום וחצי ) ואופ, אני שוב שם, ישר יכולה לשפוך, והוא ידע שזה יהיה הכי נכון וזה באמת עוטף ומחבק, ממש עוזר...אבל עכשיו שבוע של חופשים וחגים ופתאום אני לא אראה אותו שבוע, מכניס קצת לבהלה, ולכעס, למרות שברור לי שהוא לא אשם בכלום...שבוע!!!! איך מנטרלים מצב של קיפאון עד לפגישה הבאה? כשאני יודעת שהיא ממש קרובה קל לי לתפקד ולעשות דברים, אבל כשאני מרגישה שהיא רחוקה, אני מרגישה שאני נכנסת למין מצב שינה כזה, שכל דבר שאני עושה נועד רק כדי להעביר את הזמן עד אז, ( וללמוד אני לא מצליחה ) בעיקר לשבת עם חברות ולא באמת להיות איתן...עם פסיכולוג אחר שהייתי אצלו למספר חודשים זה לא קרה...בין הפגישות הרגשתי שאני שוכחת אותו והפגישה מדרבנת אותי לעשייה ולא מנטרלת אותי ממנה. אולי אני צריכה לעזוב שם, כשהטיפול נעשה העיקר והחיים במקום שני..כשהטיפול נעשה יותר חשוב מהחיים..?

שלום א', לפעמים, החרדה הגדולה שמתעוררת בנו לפני התנסות חשובה היא חלק מאיסוף הכוחות לקראתה. אני מניחה שגם אם יהיה קשה להעביר את השבוע בלעדיו, תצליחי לעשות זאת, טוב מכפי שאת מעריכה כרגע. על מקומו של הטיפול (והמטפל) בחייך מוטב לדון בחדר הטיפול עצמו. קחי בחשבון שאת נמצאת, יחסית, בתחילתו של הטיפול, ודברים עשויים להתאזן ככל שהטיפול יתקדם. בהצלחה, ושבוע עצמאות שמח. ליאת