אבל..

..לא היית מחבקת מטופלת שלך ? בשום מקרה? במה זה מזיק? אולי זה היה הצלה.היה עוזר להוציא את זה מ"המערכת"...והיה שם סוף למידרון האינסופי? עכשיו אני כל כך ריקה.רוצה לטמון את ראשי בידיים דואגות "גדולות". הידיעה שאין,משאירה חור גדול של כעס ועצב-עד שהרצון המקורי הופך לרצון אחר זועם להטיח את הראש במקום אחר...ואני לא מבינה למה התחושה הקשה הזו(שפחתה בזכות התרופות,אך קיימת ומפתה)..

ערב טוב ויק, יש כל מיני חיבוקים. בפסיכותרפיה, נהוג לדבר על חיבוק במילים, שלא תמיד (או כמעט אף פעם לא) יקבל ביטוי פיזי מגעי. הקרבה הפיזית והמגע שמורים למערכות יחסים אמיתיות שאינן טיפול, וחשוב מאד לא לבלבל ביניהן. אני מסכימה מאד שטיפול תרופתי, למרות ערכו הרב, אינו יכול להחליף את החמימות והאמפתיה המתאפשרים בפסיכותרפיה, ואיכשהו (סלחי לי, אולי בגלל העייפות והשעה) איני זוכרת אם יש לך מטפל/ת משלך. אני מאד מאמינה בכוחו של טיפול להפוך קרש הצלה ובלם במדרון האינסופי, גם אם את החיבוק שלו הוא עושה במילים או במבט. מקווה שתצליחי לוותר על הבלתי אפשרי, ולהנות מהחיבוקים שכן זמינים לך. ליל מנוחה ליאת

"מערכות יחסים אמיתיות שאינן טיפול"...? זה לא אמיתי?