טראומה

ערב טוב, אני עברתי התעללות בילדות, באופן חד פעמי, על ידי חברים. הדחקתי את העניין יותר מ-25 שנים, אבל הוא עלה בעת הטיפול שאני עוברת עכשיו. הבעיה שרציתי שתתיחסי אליה שכל הזמן אני מנסה לשכנע את עצמי שאולי זה פנטזיה שלי, משהו שלא היה ולא נברא. אני לא יודעת למה מחשבות אלו חוזרות אלי, למרות שאני זוכרת את פרטי המקרה בדיוק. איך את מסבירה את זה? אני אפילו מתחמקת לפעמים מלדבר על הנושא בטיפול, כי יש תקופות שאני משוכנעת שזה לא היה.

שלום שיר, התהייה שאת מתארת, האם האירוע המכאיב התרחש או שמא הוא פרי דמיונך, בהחלט מוכרת. יש בכך אלמנט הגנתי מסוים - הלא אם האירוע לא התרחש 'ניצלנו' מכל הכאב שהוא מנת חלקנו... אני מציעה לדבר בטיפול על התהייה הזו, ועל הההתחמקות מדיבור על הנושא. אין לי ספק שאם תאפשרי לעצמך לדבר על האירוע התהיות שלך יתבהרו בהדרגה. בהצלחה, אורנה