מסעות הלגיונר בארץ הקודש

אורנה... אני מחזיקה את עצמי קצר לאחרונה... כמו חייל בשיריון מלא. חיצי 'זה לא נוגע לי' תלויים על הגב, מוקפת בחומה גבוהה ומוטענת ב'לבד' גאה. חשבתי שמחכים לי שבועיים ללא פגישה ולא רציתי להתקרב מדיי, אבל בסוף הפגישה הפתיעה בהצעה לפגישה ביום חלופי... משכה ללגיונר שלי את השטיח מתחת לרגליים! מרגישה כמו לוחם, דרוך לקרב, מוכן להגן על עצמו אם יצטרך, מחכה לתאריך היעד שנקבע- שועט קדימה ופתאום מוצא עצמו בקניון רמת אביב... לפות בתוך שריון. איזה טמבל. כל כך ניסיתי להתכונן הפעם... התבדלתי מעצמי באופן כמעט מושלם! איך אמצא כעת מרווח בקיר, לנעוץ בו בהונות ולקפוץ החוצה..? אני מתקשה להבחין איפה נגמרת החומה ומתחילה אני.. השריון מדבר מגרוני ומטעין באנרגיות כל-יכול.. אי אפשר גם ללבוש שיריון וגם לדבר עליו... (שוב לבד על המרבד.. הפעם חורקת שיניים..) מה שלומך את?

לילך יקירתי, ליגיונרית אמיצה ונחושה שכמותך! כן, אני יכולה להבין את ההפתעה שאחזה בך כשהבנת שאולי לא חייבים להחזיק כל-כך חזק. די מסוכן... די נפלא... נסי להניח לעצמך לנוח על המרבד. מי יודע מי יבוא לבקרך? לילה טוב, אורנה (תודה, בסדר, לא לדאוג)

בתשישות שלאחר מיגרנה, אני באה לבקר אותך על המרבד אולי הוא יתעופף למרות כובד השריון וכובד המיגרנה

אם כך אוריד את הקסדה.. אביט בך לא דרך חרכי העיניים תודה שבאת לשבת לידי תרגישי טוב, ל.

אולי, כשמושכים לנו ככה את השטיח, מאבדים שיווי משקל ופתאום קל יותר לאחוז ביד המושטת כדי להתייצב חזרה? כל איבוד שיווי משקל שכזה, מלווה אצלי בדרך כלל בצעד קטנטן קדימה. כל פעם שהיא מצליחה ללטף מבלי להידקר מהקוצים שלי, כל פעם שהמילים שלה, או החיוך, מצליחים להבקיע דרך החומה. מצחיק (מצחיק?) לי לראות איך כמעט ונעלמתי משם. ממש ממש כמעט ונעלמתי. אבל איך שהחלטתי לחזור, לנסות, הקיפוד שבי מנסה להשתמש בהרבה קונדישינר... לא לדקור כל כך. רוצה להתקרב, רוצה לתת לה להתקרב. זה עדיין מפחיד אותי נורא, הקרבה הזאת. אבל לפחות עכשיו מנסים, ולא נמנעים... עוד נשאר קצת מקום על המרבד גם בשבילי? :-) נועם

בטח שנשאר! :-) תודה, נועם... אני גם מרגישה כך.. שדווקא ההפתעה ואיבוד שיווי המשקל מחייבים אותי להעביר משקל לאיזו רגל חדשה. להחליט באופן מודע אם להבקיע סדק בחומה ולתת לה להציץ אליי פנימה, או להתבצר חזק יותר. כי באמצע אי אפשר. ובכלל, 'חוקי השריון' הם שלא מדברים עליו. הדיבור עליו קצת מערער את כוחו.. מנפץ את המיתוס שהוא.. כואב.. מערער לגמרי.. (האם יש אני מלבדו?...) אוף... :-ן כנראה שצריך סבלנות ואולי גם אמונה.. נחזיק חזק.. תודה.