לחן היקרה

חן, מה שלומך? אני כל כך מקווה שהוקל לך...שאת מרגישה מעט יותר טוב היום ( רצוי אפילו הרבה יותר )...אני בעצמי כל כך בדיכאון בימים אלו, שקשה לי להגיב ואני גם משתדלת לא לכתוב, שמתי לב שמשום מה במצבים כאלו, התשובות של המומחים פה ( מן הסתם לא בכוונה ) לא עושות לי טוב. בכל אופן, אני רוצה לשלוח לך חיבוק ומקווה שתמצאי את החוזק שלך, איפשהו בחיים האלה, החיים הכל כך מסובכים האלה..אבל בסופו של דבר, אם כשהיינו קטנים יכולנו לאטום את עצמנו לכל הסיבוך הזה ולהיות מאושרים, ולבהות במבט תוהה על מבטיהם המיוסרים של המבוגרים, אולי הכוח הזה עוד קיים בתוכנו. בתוכי ובתוכך. תהיי חזקה..כמו ילדה. שולחת לך חום ואהבה אופיר

אופיר שלום, צר לי שקשה לך וכואב לך בימים אלו. אני מבין את התחושה שאת מדברת עליה, שדווקא ברגעים כאלו המומחים (אולי בהקבלה למבוגרים עליהם את מדברת) לא עושים טוב, לא מצליחים לעזור ואף גורמים להרגיש רע יותר. ככל שאני יכול לומר, לפחות על עצמי זה לא בכוונה, לעיתים אולי דווקא היעדר הכוונה הוא שמכאיב. שלא מצליחים לעמוד בציפיות ואז האכזבה כואבת ומשתחזרת, אני לא יודע. בל מקרה אני מזמין אותך לשוב ולכתוב ולהיעזר כשתחושי בנוח לעשות כך, דרור

אופיר. מצטערת לשמוע שקשה עכשיו. מבינה אותך שלא פשוט לרשום כאן כשרע,שהתשובות של המומחים לא תמיד מיטיבות. וכמו שדרור אומר,לא תמיד עונות על הציפיות, ואת יודעת שאת תמיד מוזמנת לרשום כאן,כשתרצי. הלוואי ויוקל לך וכמה שיותר מהר. ונכון הלוואי ויכולנו לאטום את עצמנו,לשמור על עצמנו, וככל שאת גדלה את רואה שהחיים מסובכים,לא פשוטים... הכל תלוי לטעמי איך את בוחרת לקחת אותם,נכון, ויש מקרים שהכאב בלתי נמנע,פשוט כואב לנו,אבל חייבים לזכור גם את הדברים הטובים , אני אומרת את זה לעצמי כשאני בנפילות ,לפעמים אבל רק לפעמים זה עוזר לי. עכשיו כשרע לא מצליחה להגיד לעצמי שיש גם ימים כאלה,שיבואו אחרים. ובטיפול היום...לא דיברתי ,לא יכולה להגיד לה שבא לי כבר להתאבד...זה מכניס המון רעש לטיפול. לא פשוט גם למטפלים לעבוד עם" איומים "אובדניים של מטופלים. משתדלת לשמור עליה,ועל הטיפול. לילה טוב וחיבוק