למה עצוב לי?

שלום רב, אני כבר לא יודעת מה לעשות. בתקופה האחרונה אני די עצובה. כאשר אני לא עסוקה (ואני מעסיקה את עצמי כמעט כל הזמן), פשוט לא טוב לי. אני מרגישה צורך לבכות, עולות לי מחשבות על מוות מדי פעם (לא רציניות). אבל לא ברור לי מדוע. מבחינה קוגניטיבית, אני לא חושבת שיש בעיה. אני מרגישה טוב עם עצמי ואני שלמה עם עצמי, יש לי דימוי עצמי יחסית גבוה, בסה"כ החיים שלי כן טובים, יש לי חבר וטוב לי איתו. אני סטודנטית יחסית מאוד מוצלחת והציונים שלי גבוהים. יש לי חברים. לכן, אני לא מבינה למה אני עצובה בכל פעם שאני לא עסוקה. בנוסף, המוח שלי עובד שעות נוספות. אני מוצאת את עצמי מנתחת כל דבר שקורה ומשחזרת אירועים שוב ושוב מכל צורה אפשרית. מה אני יכולה לעשות? תודה מראש, ש

שלום ש', לא תמיד ניתן לאתר מוקד מצוקה ברור, כהסבר לתחושות של דכדוך ודיכאון. אולי אם תניחי לעצמך להיות פחות עסוקה, ולא לברוח מהתחושות הקשות, תוכלי לתת להן תוכן יותר מובהק, ולאתר את הסיבות. יהיו הסיבות אשר יהיו, עליך לדעת שיש טיפול טוב ויעיל לדיכאון, הן במסגרת טיפול שיחתי (קוגניטיבי או דינמי) והן בליווי תרופתי. שבת שלום ליאת