אני רוצה את עצמי בחזרה!

שלום, אני בחורה בת 18.5 שפשוט לא מרגישה שמח בכלל. כל הזמן בלי סיבה ועם סיבה מרגישה מר בתוכי ולפעמים רבות אני פורצת בבכי וצועקת מילות שנאה כלפי עצמי.. ת'אמת שאני כן שונאת את עצימ ומרגישה מרובעת ומפסידנית... לפעמים בא לי לעשות משהו מטורף כדי שארגיש יותר טוב, מאז שסיימתי תיכון לא עשיתי כלום בחיי וכמעט עברה שנה ואני עוצרת בנקודה מסויימת ואפילו מתדרדרת ..אפילו ללמוד לבחינה הפסיכומטרית לא יכולה בגלל שאני מפחדת שלא אעמוד בזה..אני מפחדת מהכל.. בתיכון הייתי מצליחה ודווקא יש לי ממוצע מצוין אך לא יודעת למה נעצרו לי החיים פה! אפילו במבחן נהיגה לא מצליחה לעבור לעומת שבשעורים אני נוהגת בסדר גמור..למה??????אני מתחילה לרעוד ולא מתרכזת ..למה??? למה אני לוזרית כזאת?? למה אנינ יכולה לעמוד בשום דבר ?? למה אני מפחדת מלהיכשל בעתיד???? למה אני חיה בשגרה הורגת ולא עושה כלום?? למה אני חושבת שאני אכשל בכל אשר אעשה?? למה??? נמאס לי כבר!!!!!! אני לא זזה ולא דינמית..למה לעזאזל למה???? אני אפס עגול! כלום! כל חלומותיי לא יתגשמו ואני זאת שמונעת מהם להתגשם.. למה אני מבודדת את עצמי?? למה אני לא נותנת לאנשים ואפילו ידידים מהעבר להיות בחיי?? אני סוגרת את עצמי ומקווה למות בקרוב! קשה לי אנא עזרו לי, אני רוצה את עצמי בחזרה!

שלום קרול, סיום ביה"ס התיכון הוא נקודת ציון חשובה עבור אנשים צעירים. נקודה משמעותית דומה היא השחרור מהצבא, אך מדברייך הבנתי שאינך מגוייסת, ולכן נישאר עם סיום התיכון. זוהי, למעשה תקופה בה נפרש לפנינו אופק רחב - רחב מדי - של אפשרויות, מה שעלול לעורר חרדה ושיתוק. עד עתה הכל היה מוכתב, ידוע ומוכר, ומעתה - הכל פתוח. אם הצלחת והצטיינת בתיכון, מניין נוצרה התפיסה לפיה את "מפסידנית ולוזרית או אפס עגול"? את שואלת מדוע נעצרו פתאום החיים שלך, ומדוע אינך מצליחה להתארגן על יעד ברור ולחתור אליו. זאת אכן שאלה מעניינת, ויש לי הרגשה שהיא אינה קשורה לביה"ס, ללימודים, או לכישורי הנהיגה שלך. אנחנו מדברים כאן על תפיסה עצמית שלילית, תחושת חוסר ערך וחוסר ביטחון בסיסית, שכנראה לא נולדה היום, וגם לא לפני שנה. כדי להבין את מקורותיה של הבעיה ולהחזיר לעצמך את תחושת השליטה על חייך, אני ממליצה לך מאד ליזום פנייה לפסיכולוג/ית קליני/ת ולהתחיל לברר את השאלות שלך בצורה יסודית באווירה תומכת. מה את אומרת? ליאת

היי אני כל כך מכיר את ההרגשה...שפחד לקחת אחריות על עצמך ולהפוך למי שאת רוצה זה דבר מאוד "מסרס" את חייבת להחליט שאת רוצה להציל את עצמך......ולהוביל את עצמך מקום טוב יותר.....להאמין בזה לרצות לזה ולעבוד בשביל זה...תתחילי בדברים פשוטים כמו לנסוע לטייל בת"א(: זה מה שאני הייתי עושה פשוט תקומי מהמיטה ותעשי דברים שנחמדים לך סיימת תיכון זה הזמן להנות......הישגים והנאות בחיים לא נמדדים רק בעניין של לימודים ואני סטודנט באונ(: את חייבת לנסות לאהוב את עצמך אני יודע שזה קשה גם אני סובל מהשנאה העצמית הזו...רק שאותי לא ניתן להציל כבר פגעתי בעצמי ונותרו בי צלקות וכאב אבל את עדיין צעירה תנסי למצוא אהבה לעצמך וזוגיות תעשי חיים......אני יודע מה זה להיות במצב שאת כבר לא יודע מי אתה.....זה כואב זה קשה זה גורם לך להתרפק על זכרונות של פעם שהיית בנאדם אחר להתגעגע לילד שהיית תנסי להזכר מה גרם לך פעם להצליח ולהיות מי שהיית ותחזרי לזה ותחתרי לאושר תנסי בכל כוחך.....אל תוותרי על עצמך........גם אני הייתי ועדיין במצב של רצון עז להתאבד אין לי כלום בחיים לא אהבה לא כלום את עדיין צעירה לא הספקת להתלכלך תשמרי על נפשך נקייה ועל גופך אל תמכרי את עצמך כל כך בזול שמרי על עצמך אני יודע שזה קשה הלוואי ולי היה את השכל לעשות את כל הדברים הללו כמו שאומרים בצבא הלקחים הללו נכתבו בדם......במקרה הזה בדם שלי