לליאת-לספר או לא ?

ליאת שלום, כל שבוע כשאני כותבת לך,אני נדהמת כמה מהר עובר הזמן,וזה קצת מפחיד אותי,איך שהחיים עוברים מהר,במיוחד לאור העובדה שכרגע איני עושה איתם כלום. הסיבה שכתבתי,חוץ מזה שאני זקוקה לתמיכתך ולתמיכת משתתפ/ות הפורום,היא שיש לי בעיה,תופעות-הלוואי של הכדורים 'החריפו' ובעיקר בשעות הבוקר-עד הצהריים - הן משבשות לי את היום וגורמות לי לסבל פיזי(לדוגמא:תשישות נוראית,כאבי-ראש,סחרחורות, בחילות,וכו',והכי גרוע זה החרפת-החמרת תופעות המחלה האוטואימיונית שאני סובלת ממנה,ודבר אחד טוב שקרה זה : איבוד תיאבון חלקי). כיוון שאני נחשבת "בסיכון",אני צריכה לדווח בSMS וכו' לפסיכיאטר שלי מידי-יום מה מצבי, ואם איני עושה זאת הוא מוודא מה מצבי,וזה מצד-אחד נהדר וזה מרגיע אותי - כי אני יודעת שהוא רופא אחראי מאוד ושאם הוא יראה 'סיבה כלשהיא לדאגה' הוא יפסיק לי את הטיפול התרופתי,כדי שחלילה לא יקרה שוב מה שקרה לי בעבר,או בעיה אחרת. הבעיה שהיום אחרי שיידעתי אותו על מצבי (שבאמת נעשה גרוע יותר,כעת קצת השתפר),הוא הציע שנפסיק עם התרופות (בSMS - עדיין לא דיברנו),ואני ביקשתי שניתן להן עוד שבועיים הזדמנות והוא הסכים,אך אח"כ כששאלתי אותו איך אעביר את הבחילות החזקות שהיו לי, הוא כתב לי 'זהו',ואני מפחדת שכוונתו היתה לתרופות,ושהוא ירצה להפסיק לי את התרופה. איני רוצה כעת להפסיק עם התרופה,אני רוצה לנסות עוד ולראות מה יהיה(ובינתיים אני עדיין רק במינון של 50 מ"ג),ואני חושבת כעת כל הזמן - אם אני צריכה לספר לו את כל מה שבאמת עובר עליי, או לספר לו רק חלק מהדברים,כדי שלא יפסיק לי את הטיפול התרופתי. זה בטח נשמע טיפשי,אך אני מרגישה שאולי אני מזיקה לעצמי בכך שאני מיידעת אותו בכל התסמינים,ושאם לא אספר לו,יהיה יותר סיכוי לתרופה 'להיקלט' בגופי',ואני מוכנה לסבול את הזמן שזה יקח כדי שהיא תעזור. מה דעתך על כך? אני מרגישה שאפילו הגוף שלי 'בוגד בי' ולא אוהב אותי,ולכן הוא עושה לי 'צרות' בכל דבר שאצל אחרים 'עובר בצורה חלקה'.

היי מקווה שתרגישי טוב אבל אני חושב שאת צריכה ליידע את הרופא שלך אני גם לא תמיד מקשיב לרופאים שרצו לשנות לי כדורים ולהוסיף לי כל מיני דברים את צריכה לחושב מה טובה לך....אבל גם צריכה להקשיב ולהיות פתוחה להצעות זה הגוף שלך לא חייבת ליישם את זה...

תודה MR BLUE , חשוב לי להבהיר שההחלטה על לקיחת הכדורים היא החלטה ובחירה אישית שלי,נכון כולם ייעצו לי,אך ההחלטה הסופית והבלעדית היתה רק שלי; ומבחינת לבטוח ברופא שלי שלא יסכן אותי,אני בוטחת בו ב% 100 כי איתי הוא אפילו נזהר יותר מידי-לדעתי, והוא ב'כוננות מתמדת' להפסקת התרופה - ובכלל עבורי,דבר שלא שכיח כ"כ בקרב פסיכיאטרים,ולכן גם איני בטוחה שטוב אם אספר הכל,כי אז אולי הוא באמת יפסיק לי את הטיפול בתרופה זו,למרות שאני רוצה להמשיך לנסות.

רציתי להדגיש שהדבר שהכי מעודד אותי בתרופה זו כעת ושעבורו היתי מוכנה להמשיך לסבול מיתר תופעות-הלוואי{בנוסף כמובן לסיבה העיקרית שאני לוקחת -שאני מייחלת כבר להקלה של הOCD } ,הוא:התופעה של איבוד-התיאבון,לפחות בצורה חלקית, כי עם תופעה זו אני יכולה להסתדר נהדר,כי אז גם אקח את הכדורים וגם לא אדאג לפחד מהשמנה.

משתנה יקרה, אני לא יודעת מה יהיה עם התרופה. כנראה שאיש אינו יודע - כולל הפסיכיאטר. מקווה מאד שיהיה טוב ושהיא תוכל לעזור לך באחד הימים ללא תופעות לוואי יתירות. מעבר לתחזית הלא ידועה, ממש חייכתי בסתר לבי למשמע דבריך: הפסיכיאטר שלך הפך להיות המייצג של ה"לא לתרופות", ואת - מנגד - הפכת למי שמחזיקה בתוכה את האמונה ואת ה"כן" (עד כדי נכונות להיאבק ב"לא" של הרופא). איזה יופי! זאת אומרת, אני (הקטנה) מציעה דווקא ש"כן לספר"; שכל עוד הוא מלווה אותך, ולעיתים אומר "די", הרי שהוא אולי מחזיק *עבורך* בדאגות ובחששות, כך שאת פנויה מהן חלקית ויכולה לתפוס את העמדה הנגדית. כייף לשמוע אותך בעמדה הזו. כייף לשמוע בדברייך תקווה ורצון להתנסות למרות הפחד. מקווה שהנסיון הזה אכן יניב פרי. בהצלחה! נויה

תודה נויה, אני מבינה את פשר 'חיוכך',אך הפסיכיאטר שלי,שבמשך חודשים ניסה לשכנע אותי(אך לא שיכנוע מאסיבי,לא לחץ עליי בעיניין זה),הוא זה שכעת נזהר איתי יתר על המידה (לפי דעתי,אולי אני טועה),בגלל התופעה הנדירה שקרתה לי בפעם הקודמת; ובאמת 'חל מהפך',כי אני בטיפול בעבר שמחתי מאוד להפסיק את הטיפול התרופתי, שראיתי בו רק נטל,וכעת אני רואה בו כתיקווה. בינתיים אני מספרת הכל,אך אם התופעות ימשכו ויחריפו חלילה,ואספר לו,הוא יפסיק לי את הטיפול,ואיני רוצה בכך,ואז שוב יחזרו דאגותיי ותילקח לי התיקווה,אז מה עשיתי בכך.

שלום משתנה, אין ספק שהמטפלים שלך (הפסיכולוגית והפסיכיאטר) הם הכתובת הטבעית לדילמות שאת מתארת. מעצם זה שאת מתלבטת, אפשר אולי להשאיר מקום לאפשרות שמדובר בתגובות חרדה, ושאת עצמך יודעת זאת. כך או כך, רופאך האישי הוא היחיד שיוכל להכריע במה מדובר, וכדאי להתלבט איתו בשיחה ממשית ולא דרך SMS. בהצלחה ושבת שלום ליאת

תודה על תשובתך, באמת אתמול לא קלטתי זאת,אך עכשיו אני קולטת שכשכתבתי זאת היתי בחרדה, מעצם אפשרות הפסקת הטיפול התרופתי. ברור שרופאי האישי הוא היחיד שיכול להכריע,ואני מצטערת אם בשאלתי העמדתי אותך במצב לא נעים,אך באמת מפחיד אותי שאם אעדכן אותו בכל התסמינים שהופיעו לי,הוא יחליט להפסיק לי את הטיפול התרופתי.אני יודעת שבטוח כן אעדכן אותו לגבי הכל,כי כבר התרגלתי לעדכן אותו בהכל - ב'כל האמת',אך אתמול וגם קצת עכשיו-אפשרות זו נראתה לי סבירה (עקב החרדה),למרות שאני יודעת שאינה הגיונית. חשבתי גם (למרות שאני יודעת שגם כעת מחשבתי אינה הגיונית),שאם לא היתי צריכה להיות בקשר יומיומי עם הרופא,ולדווח לו על מצבי,ההחלטה על הפסקת הטיפול התרופתי היתה יותר נתונה בידי,מאשר בידי הרופא - מחשבה לא הגיונית וטיפשית,אך היא 'חולפת לי בראש' מידי-פעם. מצטערת שאני כ"כ לא הגיונית,פשוט הפעם חשוב לי מאוד להצליח בטיפול התרופתי. שבת-שלום, משתנה