קשה לבד

שלום לכם, אני בחור בסוף שנות ה-20 לחייו, הורי הינם אנשים טובים אבל מאוד לחוצים ועצבניים ואי אפשר להיות במחיצתם מבלי להיפגע מהם נפשית באופן קשה. בהמלצת חברים עברתי לגור לבד לפני כמה שנים, אולם אני עדיין בקשר קרוב עם המשפחה. תחושת חוסר האונים שכנראה מקורה בילדותי שולטת בי וקשה לי להיות עצמאי. אני גר בגפי, בדירה של הורי, וכיום אני סטודנט. הבעייה היא תחושת הבדידות הנוראית והפחד להישאר לבד. אני מניח שאינני מסביר טוב את כל הפרטים אבל אולי במהלך השיחה איתכם ומתוך העצות שאקבל אוכל להסביר את הפרטים יותר טוב...

שלום בודד (יש קשר לבודוד מההודעה הקודמת?), תחושת חוסר המוצא שאתה מתאר מאוד מובנת. אני מבינה שחשבת שפתרון פרקטי כמו מעבר לדירה אחרת ישנה את חייך, אבל לצערי לא תמיד הדברים עובדים כך. לפעמים, שינויים משקפים תהליכים עמוקים יותר מ'משנה מקום משנה מזל'... בדומה לתשובתי הקודמת, אני מציעה לשקול טיפול פסיכולוגי, שיאפשר לך להתבונן בדברים לעומקם. שיהיה בהצלחה, אורנה

היי כל כך מבין אותך גם אני במצב כל כך דומה גר בתא אבל חווה בדידות והורים שלי הם גם אנשים טובים מאוד ואוהבים אותי יותר מדיי אבל ביניהם לא מסתדרים לקח לי הרבה זמן עד שהיה לי את האומץ לעזוב את הבית......כשהייתי ביית שכבתי עם זונה דבר שמכאיב לי היום ...אז מה שאני מציע זה לנסות כל האפשר להציל את עצמך כי בדידות זה דבר נורא תנסה רק לדאוג לעצמך.......ולאהוב את עצמך למרות שבמצב של בדידות זה קשה מאוד.......