....

אחרי כמה ימים קשים,אפילו שקטים,שוב מרגישה רע,שוב העולם נחרב עליי.ויש גם בשורות טובות.חשוב לציין זאת!החתכים השטחיים שעשיתי שבוע שעבר,כבר כמעט הגלידו,כמעט עברו,וזה טוב ואפילו מצוין כי חששתי שלא יעבור לי כבר..עוד כמה ימים כבר לא יהיו סימנים כנראה בכלל.והחלטתי לא לחתוך יותר,גם אם יהיה רע,די לפציעה עצמית!הגיע כבר זמן להתמודד עם הכאב הנפשי,ולא לברוח ממנו ע"י גרימת כאב פיזי.הבטחתי למטפלת,בפגישה האחרונה,ואף הבטחתי לעצמי.היא שמחה על ההחלטה החגיגית,וחיבקה אותי.אני מתחילה לאהוב אותה יותר.הבעיה שבטיפולים אני עדיין שותקת,עדיין לא ברור לי מה אני עושה שם,איפה אני נמצאת,ולמה אני מגיעה לפגישות בכלל,למה? לטיפול הולכים אנשים שיכולים לעזור לעצמם ,ואני כנראה לא יכולה,אין תקנה.לא מסוגלת לדבר על הכאב שלי...אני אומרת לה בטיפולים שכואב לי,עם חיוך . והיא מחייכת כי זה מצחיק הפער בין התחושות הפנימיות לבין מה שאני מראה מבחוץ... אבל קשה לי לדבר על כל הכאב הזה,אני לא יודעת איך,וגם אם אדבר לא בטוחה שיעזור לי..הצלקות בליבי לא ירפאו,וישארו לעד,והעבר עדיין ימשיך לרדוף... עבר מגעיל של פגיעות מיניות..של אונס..מגעיל.השחיתו כל חלק בגופי,וגם בליבי.וכמו שאחרים השחיתו את גופי,אני משחיתה אותו,בעצמי(אולי אפרט על זה בהמשך אם אוכל..כי קשה לי מידי.) אני כבר לא מוצאת טעם להגיע לפגישות,יוצאת מהם מותשת,בעיקר נפשית,וגם לא עוזרות לי השיחות.רע לי.. לא יודעת איך אעביר עוד יום בחיים,אין כוחות כבר.רוצה לראות את חבר שלי,אך איני יכולה.שבוע שעבר הייתי מטומטמת,בגדתי בו,ועוד בסטוץ. וזו לא פעם ראשונה,לפני כן הייתי עם האקס שלי,מס' פעמים. איך אלך אליו עכשיו?איך אסתכל בעיינו,כאילו לא לא קרה שום דבר?אי אפשר ככה לעבור לסדר היום,זו בגידה.! למה אני כזו אחת שרמוטה?זונה?עושה את מה שבא באותו רגע,בלי מחשבה ובלי שיקול דעת?כ"כ כועסת על עצמי,בעיקר עכשיו.אני רוצה רק לחתוך עכשיו.לחתוך ולהקיא מהגועל שיוצא ממני.ועוד נהנתי איתו...נהנתי כשהוא נגע בי..נהנתי לשכב איתו.מיי גוד. מרגישה רע.נגעלת מעצמי עכשיו,אבל כששכבתי איתו לא נגעלתי.נהנתי.וזה מגעיל אותי. ו....כך אני משחיתה את גופי,את עצמי. ונמאס להעביר את הימים הקשים כבר לא מחזיקה מעמד יותר.אני כזו דפוקה ,זונה,מטונפת,מגעילה,שונאת את עצמי,בצורה איומה.ויש מה לשנוא,קורצתי מחומר לא טוב,מקולקל.הסיבה היחידה שאני לא עושה סוף לכל הכאב,היא משפחתי וכלהאנשים היקרים ליי... אני לא יכולה יותר,5 פעמים התקלחתי היום ,ועדיין מרגישה גועל נוראי.

חן, הי. אני רואה שלא רק לי קשה בימים אלה. אני איתך בכאב ומקווה שיעברו הזמנים הקשים. לדעתי עם כמה שזה קשה, דברי עם חבר שלך, תנסי להסביר לו, שלא יהיו סודות, לדעתי לא משנה מה יקרה את תרגישי הקלה. אני לא חושבת שאת כל מה שאמרת, אני חושבת שמהמעט שדיברנו כאן את תומכת וחזקה ורגישה. תודה על כל העזרה שנתת לי עד היום שלך, אופיר.

חן שלום, כאב לי לקרוא איך את מרגישה ומה עובר עלייך,אך בכל מקרה תפסיקי כבר לרדת על עצמך, נכון שעשית טעויות אך אינך צריכה להמשיך לעשותן,תעבדי על כך בטיפול-למה את עושה דברים שמזיקים ופוגעים בך - ואז כשתרגישי מוכנה לכך,שתפי בכך את החבר שאוהב אותך. איני רוצה 'לזרות מלח על פצעייך',אך חשוב לי להזכיר זאת,שזו בדיוק העיצה שקיבלת אז מליאת ושכ"כ התקוממת נגדה ולא קלטת אותה,היא אמרה לך שתפסיקי לשמש כ'סמרטוט' במערכות-יחסים שלא בריאות לך (כמו:זה שסיפרת כעת וגם לפני מספר חודשים,שבגדת בחברך הנוכחי עם ה'אקס' שלך),ושתשקיעי במה שיש לך ושיעשה לך טוב עבורך (כמו עם חברך הנוכחי),וגם אני לא יכולה להישאר אדישה ואני מפצירה בך לא להרוס משהו טוב שיש לך,בגלל סיפוק של שניה או יותר גרוע - בגלל נטיה ל'הרס עצמי'{לצערי בעיניין זה אין לי זכות להעיר לאף-אחד,כי גם לי יש נטיה כזו כלפי עצמי,ואו שאני נזהרת נורא או שאני מסכנת את עצמי בצורה טיפשית). מקווה שלא תכעסי עליי ועל דבריי,אך רק בגלל היכרותי איתך והעובדה שבאמת איכפת לי ממך,איני יכולה להישאר אדישה ולא להגיב. חג-שמח, מקווה שיוקל לך במהרה, משתנה

משתנה. מצטערת על הסטוץ בגלל חבר שלי, וגם.....לא אופייני לי בכלל. ואני מרגישה מטונפת,מלוכלכת. אבל הייתי בבלבלה רצינית,באותו ערב. הייתי גם שתויה, נמשכנו זה לזה... וזה קרה. אבל לא היה צריך לקרות. מה גם שהבאתי לו את המס' טלפון. אז בכלל אני בבעיה רצינית. אם חבר שלי ידע, ואוו..... זה ישבור אותו. הוא נותן בי אמון מלא, אם אני לא אומר לו הוא לא ידע,אבל מרגישה שאני חייבת להגיד לו את האמת. הוא לא יסלח לי על זה.... אוף.