דיכאון ותורשה

אבא שלי נוטה לעצב וככל הנראה גם לדיכאון אני לא יודע במאת אחוזים כי מעולם לא דיברתי איתו וגם אין לי אומץ לדבר איתו על זה... אבל לפי התנהגותו במשך שנים אני חושב שהוא עונה על תסמיני הדיכאון, רוב בני משפחתי נטייתם היא לעצב ואולי לדיכאון, השאלה שלי היא מכיוון שאני חושב להתחתן בקרוב האם המצב הזה ישפיע גם על ילדיי כלומר גם הם יהיו כאלה או שאין קשר,יצויין כי גם הנטייה שלי היא לעצב והיה לי דיכאון אחד קשה בגלל פרידה שאני איך שהוא התאוששתי ממנו כמעט לגמרי... האם זה תורשתי? ואם כן בכמה אחוזים? האם זה חייב לעבור בתורשה או שיש מקרים שזה לא בהכרח עובר? אני מודה מראש על התשובה. חג שמח.

יוני שלום, דכאון בא בצורות שונות, וכך גם החלק התורשתי שבו. אכן בחלק מסוגי הדיכאון ישנו מרכיב תורשתי, גנטי, כרגע אני לא זוכר את האחוזים אבל אנסה לחזור לספרים ולברר. בכל מקרה משמעות התורשה, למעט מקרים קיצוניים, אינה שבכל מקרה הילד מפתח דיכאון. ראשית יש את המטען הגנטי של בן הזוג. לא פחות חשוב יש את המרכיב הסביבתי. כלומר גורמים לא ביולוגיים המשפיעים וגורמים לדיכאון. למשל טראומות, או דרכים לא טובות להתמודד עם לחצים וכו'. מה שאני מנסה לומר הוא שלמרות החשש המובן, את הנטייה הגנטית שיש או אין לך אתה לא יכול לשנות. אתה כן יכול לשנות עבורך ועבור ילדיך לעתיד זה את דרכי ההתמודדות בחיים. ולדעתי האישית הדבר בהחלט לא אמור לפגוע ברצון שלך להביא ילדים לעולם, מזל טוב, ובהצלחה, דרור