מרגיש תקוע בחיים

חג שמח ושלום לכולם... הסיפור שלי מתחיל בזה שעד לפני שנתיים היתה לי עבודה קבועה עם כל התנאים האפשרים בתחום המחשבים... חברה טובה (5 שנים + ביחד) ועתיד ורוד...יום אחד מן הימים תקף אותי גל מאני (BP), בגלל אותו גל מאני החלטתי באופן פתאומי וטפשי לעזוב את חברתי לשעבר... בעקבות תהליך הפרידה מצבי הנפשי נהיה מעורער וזה גרם לי לאישופז בבית חולים נפשי. אחרי האישפוז חזרתי למצבי הנורמלי (בעזרת טיפול ) וחזרתי לעבודה כרגיל וחשבתי הנה שוב הכל טוב חוץ מזה שחברתי לשעבר נפגעה קשות (לא מבחינה פיזית) מהמקרה ולא היתה מעוניית לחזור להיות בקשר... אחרי חצי שנה בערך תקף אותי שוב גל אי שפיות חדש שבו לקחתי החלטה מפגרת לעזוב את מקום העבודה המצויין שהיה לי בלי לחשוב יותר מדי... אחרי שבוע מהחלטה הזאת שוב אושפזתי, אחרי האישפוז חזרתי למצבי הנורמלי ללא עבודה (כי אני התפטרתי !!!)... אחרי שחזרתי לעצמי לאחר מנוחה של חודשיים, מצאתי לי עבודה חדשה עם תנאים טובים והכל נראה ורוד שוב.. לאחר תקופה של שלושה חודשים במקום העבודה החדש (היו מרוצים ממני מעל הראש) תקף אותי עוד גל אי שפיות שבו לקחתי שוב החלטה מפגרת לעזוב את מקום העבודה, מרוב שאהבו אותי נתנו לי שבוע חופש לחשוב על זה ואבל אני עדיין נשארתי בשלי בגלל אותו גל מאני...כמובן שהגל הזה גם הסתיים באישפוז ואחרי האישפוז חזרתי למצבי הנורמלי ללא עבודה (כי שוב התפטרתי !!!)... בסופו של דבר הרמתי ידיים והגשתי תביעה לביטוח לאומי וכמובן שמהם קבלתי 75% נכות בגלל אותה מחלה/הפרעה... היו לי שתי הזדמניות לעבודות חדשות, אבל בגלל הטראומה ופחד מהגלים אני נמנעתי מלהענות בחיוב להצעות אלו... כרגע אני מבוטל (זאת לא טעות כתיב) וחיי את חיי באיזי בלי הרבה לחצים והפרעות וכבר מעל 8 חודשים לא תקף אותי גל מאני... אני לא יודע מה עליי לעשות כדי לצאת מן הפחד הזה וכמובן אני לא רוצה לבזבז את חיי כנתמך סעד... אשמח לקבל מענה\יעוץ\המלצה או כל תגובה עניינית אחרת

שלום לך, העובדה שאתה לא עובד גורמת לך לחוש מבוטל כדבריך. אתה מקשר בין העדר הלחצים להיעדר ההתקפים ויש בכך משהו. אולם לטעמי אתה לא מחוייב לא לעבוד על מנת להמנע מהתקפים חוזרים. אתה בהחלט יכול לעבוד, אולי תוך זהירות מסויימת, שמירה על שעות שינה, ורמת לחץ לא מופרזת, אבל יכול לעבוד. הדבר שלא ברור לי מדבריך הוא האם אתה מקבל טיפול תרופתי? שכן הטיפול בהתקפים מאניים באופן תרופתי מתמשך מאפשר הפוגות ארוכות בין התקף להתקף (שנים). בנוסף הייתי מייעץ על כניסה לטיפול פסיכולוגי שיעזור לך להתמודד עם התהפוכות שקרו לך בחייך בשנים האחרונות. לסיום, הייתי ממליץ לך לקרוא את ספרה של ג'יימיסון "נפש לא שקטה". ג'יימיסון היא פסיכולוגית שלקתה במאניה דפרסיה ומתארת את התמודדותה עם המחלה. ייתכן ותוכל להיעזר גם מקריאה זו. דרור

אני מטופל תרופתית (עם ליתיום) אבל לא מטופל באופן פסיכולוגי... בהקשר לספר קראתי עליו באתר שעוסק בתחום, אבל לא הצלחתי לקנות אותו... כנראה אני יקבל את המלצתך לטיפול פרטני כדי לנקות את כל המשקעים שצברתי אלפי תודות דרור וחג אביב שמח מחפש תשובה