ליאת! ליאת!

ליאת! ליאת! מה נשמע? איך עבר החג? את יודעת, הפסיכולוגית שלי לא יודעת שאני גם סוג של דמות וירטואלית. היא יודעת קצת, אבל ממש לא את הפרטים. ולפעמים קורים דברים בעולם הוירטואלי. ואני רוצה לספר לה ולא יכולה. מצד אחד אני לא מרגישה שיש לי מה להסתיר. אבל מצד שני אני שמחה על המקום הזה שהוא רק שלי. והיא הרי יודעת את כל השאר... ועוד משהו, באחת הפגישות האחרונות נוצר בינינו דיאלוג מאוד פשוט וקרוב. כמו של אמא עם ביתה. אני חושבת ששתינו משכנו לשם. והיא הייתה לי כמו אמא... ואז חשבתי שאולי לפעמים אני מתבלבלת ורואה בה אמא... זה מאוד נעים, אבל גם מאוד מפחיד. אולי נחצה לו איזה גבול דימיוני... חייבת להודות שהתגעגעתי אליך השבוע. המשך חג שמח! נורית

נוריתי, מעניין, בעיני, הניסיון להשאיר את נורית הוירטואלית מחוץ לתודעתה של המטפלת שלך. מעניין על מי משתיכן (או שלושתיכן) את מנסה לשמור, ולמה. כמי שאוהבת מאד דיאלוגים פשוטים וקרובים, הצלחתי להתרגש איתך כשקראתי על הפגישה האחרונה שלכן. נעים לי לדעת שעוד יש ביקוש לסחורה הישנה והטובה הזו :-) חמסין שמח :-(( ליאת