לאורנה

אורנה, כואב לי... רע לי... רע כל כך. ליבי מתפוצץ מרוב הכאב, וידי רושמת. כואב לי מידי. קשה לי לבד. שאפ'חד לא מבין. עכשיו מדאיג אותי המצב הבריאותי של סבא שלי. כאב לי לראות אותו בחג, בחולי,ובחוסר יכולת תפקוד. בלי השמחת חיים שאופיינית לו... כי זהו טבעו של סבא שלי. לא ידעתי שככה הוא סובל, עד שראיתי אותו בחג. אף אחד במשפחה לא אמר לי. אבא שלי אומר כי "אני עוברת תקופה לא קלה ולא רצה להוסיף עליי". מאיפה הוא יודע? אני אלופה בלהסתיר את המצב שלי,את הכאב שלי. כנראה שאני חנוקה מאוד.. וכבר מתחילים לשים לב. קיבלתי קשה את המצב של סבא שלי, לא הצלחתי לעצור את הדמעות כשראיתי אותו, בכיתי מרוב צער. הוא במצב שהוא לא זוכר את הילדים,והנכדים. רק זוכר את סבתי ז"ל. פעם אחרונה שראיתי את סבא שלי(ולצערי לא יוצא לי לבקר אותו הרבה..הוא גר בישוב רחוק) הוא בכלל לא היה במצב הזה... הוא היה מלא שמחת חיים. קשה לעכל שהוא פתאום במצב הזה.. ואני....... מתגעגעת לתקופה הזו שהוא היה בריא. ועכשיו כואב לי שאני לא יכולה להיות איתו יותר ולעזור לו,בגלל המרחק.. אני יודעת שהוא בידיים טובות,דוד שלי מטפל בו. לוקח אותו לבדיקות וכו'... החזקתי את עצמי כל החג,בשיניים, לא לחתוך, לא 'ליפול' ,ועכשיו שוב נפילה,שוב רע. קשה קשה... כואב לדעת שסבא במצב הזה . ושככה עוברים עליו הימים. כואב. חיים קשים ומגעילים. ת'אמת כבר נמאס לי

את יכולה למחוק בבקשה? לא שמתי לב שסיימת היום. תודה.

שלום חן, באמת קשה לחוות חולי ומכאוב עם אדם אהוב. כאבי ההזדקנות מעוררים בכולנו (גם הצעירים...) סוג של עצב וחרדה, על החמצת החיים, על סיומם הבלתי נמנע. זה כואב, ובכל זאת אני ממליצה לשאת את הכאב הזה מבלי לברוח ממנו, משום שהוא חלק מהבחירה שלנו בחיים משמעותיים, יום-יום שעה-שעה. אני מאחלת לך הקלה, ובריאות לסבא, אורנה

כואב לי... לא יודעת לבטא כאב במילים. לא מבינים אותי. מתחבאת בתוך עצמי. מסתגרת בעצמי. בתוך מקום מיוחד,שכולו זיוף. קשה לגעת בכאב, במיוחד כשהוא לא מובן. תודה,אורנה יקרה. מקווה להקלה מהירה... שאגיד כבר די לסבל.